יומיות 08.07.2021: צמצמו את הזהות שלכם

חברות וחברים יקרים,

בשבועות האחרונים אני "מפקיע" את הבלוג עבור סדרת פוסטים על הרהורי מדע בדיוני של מדעי המדינה. כל מיני דברים כמו ערי צ'ארטר, מדינות ענן או פלטפורמות דמוקרטיות.

אני מודע לכך שזה בניגוד לאופי האקלקטי הרגיל של הבלוג, וכנראה לא נמצא בתחומי העניין של הרבה קוראות.ים. תודה לכל אלו שקראו עד כה.

היה אמור להיות עוד אייטם גדול שמתרכז בנושא, אבל בסוף הוא הפך לדרדל'ה קטן – ראו אייטם 3.

1. לפעמים נדמה שמאז שעברתי לאירופה הפכתי משמאלני לימני.

אני משמיע דעות ימניות – בעיקר לגבי הכיבוש – אבל טוען שאני שמאלני – כי אני מצביע למפלגות שמאל (קיצוני!) ובעד כמעט כל פתרון שיסיים את הסכסוך.

למה אני משמיע דעות ימניות? בגלל שמעמידים אותי עם הגב לקיר.

כשאירופאיים תוקפים את ישראל מולי, הם עושים זאת לא כי אני בן אנוש, אלא כי אני ישראלי. כלומר, הם תוקפים את הזהות שלי. זה נעשה אישי. בתור ישראלי אני חושב שיש המון ישראליים נהדרים. בתור מי שהיה בצה"ל אני חושב שיש מאמץ לא לפגוע בחפים מפשע. כשתוקפים אותי על זה, אוטומטית יוצאת לי מגננה ימנית.

דן שילון אמר פעם שבעונות המתקדמות של התוכנית שלו, הוא הפסיק להזמין לאותה התוכנית אנשים פוליטיים מצדדים שונים. מה הטעם בעצם? הם יבלו שלוש שעות בלצרוח אחד על השני.

אני לא מנהל ויכוחים פוליטיים כבר עשור לפחות (חוץ מכשמתפלק לי כשתוקפים את ישראל). אני לא מנהל ויכוחים דתיים מאז גיל 16 (חוץ מכשתוקפים את החילונים).

אני גם לא מנהל ויכוחים על ביטקוין (למרות שזה תחום העיסוק שלי כבר חמש שנים), או על מה התועלת של מתמטיקאי (למרות שיש לי דוקטורט למתמטיקה), וכשמדברים על כמה לרכב על אופניים זה מסוכן אני מאבד את זה לרגע ואז מסרב להגיב (למרות שאני רוכב אלפי קילומטרים בשנה).

שלא תבינו לרגע לא נכון: אני מאד אוהב להתווכח, פשוט לא על דברים שקשורים לזהות שלי, או לא עם אנשים מהצד השני של מתרס הזהות שלי. אבל על פילוסופיה? פוליטיקה שלא קשורה אלי? דברים טכניים או סתם על מזג האוויר? חולה על זה. מתווכח כל היום ברהיטות, בהירות מחשבה, בלי עצבים ובהנאה. אני בונה את הדעות שלי מויכוחים.

כל הדברים האלה התחברו לי ביחד במאמר "שמרו על זהות קטנה". מאמר קצר ומבריק ואני מאד ממליץ לקרוא אותו.

הוא ממליץ לשמור על הזהות שלכם קטנה כדי לחשוב בבהירות. כי אחרת הזהות גורמת לכם להרגיש מותקפים אישית, ומעכירה את המחשבה. זה נכון מאד אישית עבורי.

אנחנו חיים בעיצומה של תקופת "פוליטיקת הזהויות", בה לא רק שלכולם יש זהות מוגדרת, אלא הם גם בוחרים זהות בשבילך. אני מבין את זה, אבל לא מתחבר לזה, וזה גורם לי להגיב בטרוליות.

כשאומרים לי שאני גבר, אני טוען שאני אייקון מצוייר באינטרנט. כשמאשימים אותי שאני לבן פריוויליגיסט, אני משיב שאני נחשב "שחור" במקומות בהם אני חי בשנים האחרונות. כאילו, כל הדיונים שלי מוסטים נגד הזהות עצמה, ולא לנושאים עליהם רוצים לדון איתי.

אז יאללה, בואו נעשה ניסוי החודש בו אני אנסה לצמצם את הזהות. במקרה הכי גרוע זה סתם יועיל לבריאות הנפשית שלי.

2. איורים מהממים לארבעת הספרים הראשונים בסדרת עולם הדיסק, מאת אמן שהוא גם מעריץ הסדרה.

3. Seasteading זאת שיטה בה בונים "מדינה על הים". תחשבו כמו רפסודה ממש ממש גדולה, שאפשר לנהל עליה מדינה קטנה.

הקטע של Seasteading זה שאפשר לחבר הרבה "רפסודות" קטנות כאלה לרפסודה אחת ענקית, וכל רפסודה יכולה בעצם להתנתק ולהתחבר מתי שרק בא לאנשים עליה. זה אומר, בתיאוריה של מדע בדיוני, מדינה נורא נורא דינמית, שכל הזמן נוספים ונופלים ממנה חלקים.

ההיסטוריה שלי עם Seasteading מורכבת. הנה אני צוחק עליהם ב-2018, והנה אני צוחק עליהם ב-2019.

הסיבה היא קצת פחות ברעיון ויותר באנשים שמקדמים אותו. מליונרים עשירים שמחפשים דרכים להתחמק מתשלום מס וחושבים שפועלים פשוטים יתפעלו את ה-Seasteading למרות שלא ברור מה יוצא להם מזה.

ארגון ה-Seasteading פירסם חודש שעבר משחק תפקידים Seasteading מבוסס בלוקצ'יין (כמובן), וזאת הייתה הזדמנות נוספת לצחוק עליהם. המשחק מבולבל והגראפיקה גנובה ממקומות אחרים בלי קרדיט (שזה קצת נגד האתוס של Seasteading שתומך בקפיטליזים טורבו).

כדי להראות כמה הם מנותקים מהמציאות, יש שם מקצועות כמו מומחי הצפנה, אבל טכנאים וימאיים אין. כי זה לא חשוב לעיר שצפה על המים, אתם יודעים.

עם זאת, הגעתי למסקנה שאני לא באמת יודע מספיק על הנושא – לא טכנית ולא פילוסופית. ואם ננתק אותו מהאנשים שעושים אותו, אולי יש בו פוטנציאל מעניין. אחרי שאקרא בעתיד, יגיע גם פוסט ענק.

4. מדריך החומוסיות הקטן הוא אחד ממדריכי החומוסיות הטובים ביותר אם לא "ה-" שראיתי אי פעם. חובת קריאה לחובבי החומוס.

5. קלווין והובס הוא הקומיקס האהוב עלי בכל הזמנים, בלום קאונטי נמצא איפושהו בעשיריה הראשונה. אז איזה יופי שהיוצר של בלום קאונטי (שחזר ליצור אחרי המון שנות הפסקה) יצר פאנל שמאחד אותם?

הומור בומרי משהו, כן? אבל לי אין זהות יותר (ראו אייטם 1) אז לא איכפת לי.

6. רציתי להמליץ על הוובקומיקס המאמם Super Pixel Quest, שהוא שילוב נדיר של קומיקס אינטראקטיבי. אבל נכון לשניות אלו האתר לא עולה (בכי מר), אז אאלץ לשים את הסרטון הזה שמדגים איך זה לקרוא את הקומיקס.