המדף הז'אנרי – Attack Surface – קורי דוקטורוב

Attack Surface הוא השלישי בסדרת האח הקטן של קורי דוקטורוב, אבל מכיוון שהוא לא "המשך" לספרים הקודמים, אלא סיפור נפרד באותו העולם, אפשר לקרוא אותו בלי לקרוא אותם אם דברים כאלה זה מקור ההנאה שלכם בחיים.

האם נהניתי מ-Attack Surace? כן, מאד נהניתי. דוקטורוב הוא אחד הכותבים האהובים עלי בעולם, הנושאים הטכנולוגיים שהוא נוגע בהם קרובים לליבי, ועמדתו זהה לעמדתי עד כדי ניואנסים שתמיד קיימים בין אנשים.

האם Attack Surface ברמה של שני הספרים הקודמים בסדרה? לא, לא ממש. אבל זה יותר ההבדלים בין ה"נאיביות" של 2008 (אז יצא האח הקטן) לאימה שמייצרת שנת 2020 (בה יצא Attack Surface) מאשר כשרונו של דוקטורוב כסופר.

נגיד, בעוד שהאח הקטן [ביקורת] ו-Homeland [ביקורת] תויגו כספרי נוער, Attack Surface יכול להיות מתויג כספר לנוער רק אם אתם רואים את 1984 ופרדי קרוגר בתור יצירות כיפיות לנוער.

אם בהאח הקטן היו גיבורים צעירים נאיביים שנתקלו שעולם האמיתי, ב-Attack Surface יש גיבורים שמתחילים בתור Woke, ואז מגלים שהעולם אפילו יותר אכזר וחסר גבולות ממה שהם חשבו.

Attack Surface הוא חובה למי שקרא ואהב את שני הספרים הראשונים בסדרה. הוא גם מומלץ למי שמחבב פוליטיקה אמריקאית, את BLM ושאר הדברים האלה. מעבר לכך הוא גם מותחן פוליטי טכנולוגי מוצלח.

אז אולי הוא לא ספר חובה באופן מכליל (כמו האח קטן שהוא ספר נדיר בעיני), אבל הוא כן ספר שלא תתחרטו אם תקראו.

מאשה מקסימוב, שם שכל כולו נבחר בקפדנות כדי שהקוראים הנבונים לא יפספסו שלדמות יש הורים רוסיים, היא האקרית, ולא מהסוג הטוב.

בעצם, תלוי את מי שואלים. אם שואלים את ההאקרים שאני מכיר, שהם האנשים הכי אנטי-ממסדיים-צדק-חברתי בייקום, אז מאשה היא תכלית הרוע. אבל אולי אם תשאלו את האדם הממוצע הוא דווקא יגיד שמאשה די אחלה. בסופו של דבר היא עובדת עבור הממשלה – או עבור חברות גדולות ומכובדות שמספקות שירותים לממשלות שנלחמות בטרור. כן, כמו פגסוס של חברת NSO.

קצת קונטקסט מיולי 2021 למי שיקרא את הביקורת הזאת בעתיד. לפני כמה ימים "התפוצצה" פרשת פגסוס של חברת NSO. "התגלו" האשמות (מרכאות כפולות כי השמועות לחשו את זה כבר מזמן), ש-NSO מכרה את תוכנת הריגול שלה, פגסוס, לכל מיני משטרים אפלים שעשו בהם שימושים נגד אנשים טובים.

אני לא מומחה לענייני NSO, ואני לא מנסה לחוות דעה עליהם – למדתי מהקורונה לא לבקר במקומות בהם אינני מבין הרבה. אבל החברה הדמיונית ב-Attack Surace די מרושעת, על זה אין ויכוח, ולכן מאשה, שעובדת עבור חברה מרושעת, היא דמות עם מוסר מאד בעייתי.

פה מתחילה בערך הבעיה שלי עם הספר. מאשה היא אדם עם מוסר בעייתי. הספר מנסה להפוך אותה לדמות מורכבת, להראות איך היא עושה *גם* דברים טובים, ואיך היא משתנה, אבל בגלל נקודת ההתחלה הכל כך נמוכה של הדמות מוסרית, כל השינויים האלה נראים כמו אנוכיות לשמה – כלומר זה מה שהכי טוב לה לעשות אותו הרגע – ולא איזה שינוי מוסרי אמיתי.

העלילה של הספר מתחילה בדיקטטורה מרושעת במזרח אירופה (שם מאשה משאילה את כישוריה לדיקטטור מרושע, וגם לאלו שמתנגדים לו), ממשיכה בעירק (שם מאשה "נלחמת" בטרור, אבל יש מצב שהיא יותר מרושעת מהטרוריסטים), ומסתיימת בארה"ב שם מאשה מגלה שאותם האמצעים מופעלים נגד אנשי תנועת BLM (שנה 2020, כבר אמרתי?) ונגדה – ואז פתאום היא מחליטה שזה לא בסדר.

אם הדמויות של הספר הן הנקודה החלשה בו, הרי ששאר הספר חזק. דוקטורוב לא שכח לכתוב (אולי אפילו השתפר!), הוא מביא יידע עצום על איך טכנולוגית המעקב פועלת, יודע לבנות עלילות שכאילו דמיוניות אבל אני לא נורא אופתע אם הן יתרחשו באמת עוד כמה חודשים.

חלק מהקסם של האח הקטן היה של נערים\ות תמימים שמגלים את הצד הרע של העולם. ב-Attack Surface הגיבורים כבר בסוף שנות ה-20 לחייהם, אז הקסם הזה הולך קצת לאיבוד.

אם דוקטורוב ימשיך עם הסדרה, ויש לי הרגשה שהוא ימשיך, אז הגיבורים יהיו כבר בשנות ה-30 לחייהם, וזה גיל כבר קצת מאוחר כדי להשתמש בטיעון התמימות לגבי מה שאתם עושים.

מה שאני מנסה לאמר זה שאני רוצה שדוקטורוב ימשיך לכתוב, ואני רוצה שהוא ימשיך לכתוב על אותם הנושאים, אבל אני חושב שהגיע הזמן שהוא יתן לעולם "האח הקטן" לנוח, וימקם את הספר הבא בעולם ספרותי אחר.

[Attack Surface – קורי דוקטורוב, 384 עמודים, 2020]