מועדון הקריאה מפגש 46 (16.01.2022): Mexican Gothic – סילביה מורנו-גרסיה

[המפגש ה-46 של מועדון הקריאה. הביקורת חפה מספויילרים, התגובות לא]

אני אדם  מופשט, לא סתם למדתי מתמטיקה. לכן, סוג האמנות החביב עלי הוא אמנות קונספטואלית.

שמתם משתנה בתערוכה במוזיאון. הקפתם אי בפס ורוד? אני אוהב הכל! לא כי זה יפה או כי האמירה חודרת, אלא בגלל שזה קונספט חדש. זאת פעם ראשונה בהיסטוריה שמשהו כזה נעשה. זאת לא וריאציה על הנושא, אלא המצאה של נושא. צמרמורת.

על כן לא פלא שעפתי על מקסיקן גות'יק, רומן שמבוסס לא על קונספט אחד חדש, אלא על שניים.

הראשון ברור לגמרי ומופיע בשם: רומן גותי מקסיקני. עד עכשיו הוגבלה הספרות הגותית או לארץ הולדתה, אנגליה, או לארה"ב – בתקופה שהייתה שם השפעה בריטית חזקה. אבל מורנו-גרסיה יצרה בסיס לרומנים גותיים בינלאומיים ופתחה שער ליצירות נוספות.

לא יפתיע אם מישהו יקבל השראה ויכתוב סיפור 'גותיקה בקיבוץ'. משהו על משפחה בריטית שעברה להתיישבות ציונית בתחילת המאה, אבל מסתורין רבים מקיף אותם, והם מסרבים לשלוח את הילדים (הקריפיים) שלהם לחדר הילדים. בחיי, אם אתם לא תכתבו את זה, אני אכתוב.

אבל הקונספט השני, דווקא הקונספט השני, יותר מורכב וחכם מהראשון, אך עם זאת גם יותר מטריד קצת. הקונספט השני הוא…. – אופס! נגמר לי המקום בהקדמה, אז תשמעו עליו אחרי התמונה.

בשורה התחתונה? מקסיקן גות'יק הוא ספר חכם, מקורי, כתוב היטב, סוחף, עם גיבורה נ-ה-ד-ר-ת וביצוע נפלא.

הוא לא יצירת מופת, אבל הוא כן ספר פנטזיה\אימה ממש ממש טוב. מומלץ לחובבי הז'אנר הגותי, וגם לסתם מי שמחפשים משהו איכותי לקרוא.

נעמי היא בחורה מקסיקנית מודרנית ממשפחה עשירה במקסיקו סיטי ב-1950 בערך.

שכשהספר אומר "מודרנית" הוא מתכוון ל-1950 "מודרנית", למרות שמעשית נעמי היא בחורה מודרנית מודל 2022. בעלת דעה, עצמאית, שנונה ולא ממש בקטע של להתחתן עם הדביל הראשון שהיא מוצאת כדי לשמור על כבוד המשפחה, אבל לעשות איתו קצת כיף, למה לא?

ערב אחד, בעודה חוזרת ממסיבה, קיבלה נעמי מכתב מבת דודתה קטלינה. קטלינה, בדר"כ אשה רגועה, כתבה בצורה קצת מטורפת סוג של סיפור אימה. היא טענה שבעלה – לורד אנגלי – ומשפחתו – לורדים אנגליים – מרעילים אותה!

נעמי החליטה לנסוע לכפר המקסיקני בו הטירה של המשפחה האנגלית נמצאת ולבדוק אם בת דודתה צריכה עזרה.

זאת הקדמה סופר קלאסית לסיפור אימה גותי, או סרט אימה בכלל. מראים חיים נורמאליים לחלוטין, אפילו נורמאליים מדי, אבל עם איזה סימן מבשר רעות ששם את הקוראים במתח.

פרק שני: הטירה הבריטית במקסיקו!

אז קטלינה התחתנה עם שמוק בריטי ממשפחת אצולה שעברה למקסיקו. הם לא עברו למקסיקו בגלל שהם חולים על בוריטו, אלא בגלל שיש בבעלותם במקסיקו מכרות. המשפחה כל כך בריטים שלא רק שהם הביאו איתם את הטירה המקורית שלהם מאנגליה, אלא אפילו את האדמה הבריטית. כי איכס, אדמה מקסיקנית או משהו.

המשפחה הבריטית הם חבורה של מתנשאים, גזענים ובריונים, שכאילו בגלל שהם עוטפים את הכל בדיבור בריטי גבוה ויפה הופך את זה לתרבותי. "צבע העור שלך יותר כהה משל בת דודתך" מאבחן אבי המשפחה את המראה של נעמי, ואז מתדרדר הדיון למדע של הגזענות.

פה נכנס הקונספט השני המתוחכם יותר של הספר.

למה מתוחכם? בגלל שזה משחק על מוטיב גותי בשם "האורינטלי הרע". בספרים גותיים רבים, כך מספרת הטענה, קיבלו א.נשים מהעמים האקזוטיים את תפקיד הרעים. זאת היה תקופת האימפריאליזם, המזרח היה מסתורי, מלא בקסם, ומלא ברוע חייתי בעיניהם של הבריטים.

אבל הנה, במקסיקן גות'יק עושה מורנו-גרסיה הפוכה. משפחת האצולה האנגלית המכובדת היא בעצם חבורה של בריונים גסת רוח מפלצתית, בעוד שהמקסיקנים הם החבר'ה טובי הלב.

זה צעד ספרותי חכם מאד! הוא מודע להיסטוריה, הוא מודע לרוח ההווה, הוא מודע למוטיבים והשינוי מוכנס בצורה כל כך טובה שבכלל לא שמים לב אליו. כאילו לול, לורדים בריטים נפוחים, איכס, נכון?

אבל כמו שגזענות אוריינטלית בספרים מהמאה ה-19 הייתה פסולה, כך גם קשה לי להצדיק שימוש בבריטים בתור הרעים פה. אנחנו חיים בתקופה בה זה מקובל , אפילו רצוי, לעשות דמוניזציה לאנשים הלבנים שמסמלים את הכוח בעבר. אבל למרות שזה מקובל, זה לא מרגיש לי נורא בנוח.

בחזרה לקטלינה, בת דודתה של נעמי, שמתנהגת מוזר. מוווווווזר. המשפחה טוענת שהיא חולה, רופא המשפחה (הבריטי, הם הביאו איתם מאנגליה, נו מה?) טוען שהיא חולה. הם בקושי מרשים לנעמי להיפגש איתה, וגם כשהיא נפגשת, קטלינה מדברת מוזר, על רוחות רפאים בקירות.

מה שמדהים זה שנעמי מתחילה גם לראות דברים מוזרים בקירות. יש לה חלומות מאד מוזרים, והתקשורת שלה עם בני המשפחה הבריטים קריפית לגמרי ולא תורמת לכלום.

מה שעומד לזכות מקסיקן גות'יק, מלבד הקונספטים, זאת העובדה שהוא כתוב נהדר. נעמי היא דמות ראשית פנטסטית, עם קול כל כך מיוחד אבל עם זאת כל כך אמיתי.

גם האווירה נהדרת. המסתורין שנבנה לאט לאט. כל המשפחה הבריטית הקריפית. בצורה העדינה בה הסיוטים של נעמי נבנים עוברת טוב טוב לקורא. זה לא ספר לקרוא באמצע הלילה ואז ללכת לישון. כאילו, אתם יכולים לנסות, אבל אתם לא תצליחו להירדם.

כמו בהרבה ספרי מסתורין הרמה יורדת ברגע שהמסתורין נפרדם והאקשן נכנס לתמונה. לכן ספר חכם פורם את המסתורין בערך עשרים עמודים לקראת הסוף, ואז השאר משמש לאחרית דבר. פה עושים את זה איפושהו בשני-שליש ספר פה. זה לא נוראי, הצלחתי להינות מהשליש האחרון, אבל קצת פחות.

אם מקסיקן גות'יק היה מושך את המסתורין עד הרגע האחרון ואז מגלה את האמת כמה עמודים לפני הסוף הוא היה יכול להיות יצירת מופת קטנה וצנועה.

רק שהוא עבר מהילוך שני לחמישי קצת מוקדם מדי, קצת מהר מדי, ועל כן איבד כמה נקודות. למרות זאת, מה שנשאר זה ספר מאד מקורי ומאד שווה קריאה.

[Mexican Gothic – סילביה מורנו-גרסיה, 301 עמודים, 2020. גודרידס]