יומיות 27.03.2022: גראפיקת וקטורים

אני עדיין ב-Ilawa, שבאיזור האגמים בצפון פולין, והרבה לא קרה פה מאז הפוסט האחרון. אני פה בשביל השיעמום; אוכלים, שותים, מטיילים, ישנים — וחוזר חלילה.

יש באיוואבה שני סוגי מסעדות. גאנקפוד אקסטרים (לבני הנוער המשועממים שתקועים פה) ומסעדות ביסטרו סביב האגם, לתושבים ומעט התיירים.

אכלתי בכל חמש מסעדות הביסטרו של איוואבה, וכולן היו פצצה. פצצה.

ארבע מתוכן מגישות מנות קלאסיות בינלאומיות (פיצה, בורגר) או פולניות (כרוב ממולא, קלופסים). החמישית, מלון ומסעדה בשם Stary Tatar (תראו תמונה מתחת) יותר יצירתית, עם מנות עונתיות, איזוריות (שפצל תפו"א, פסטה תותים), או טוויסטים על מנות מוכרות.

לאחד מחבריי יש תיאוריה שמסעדות במקומות קטנים טובות יותר כי הם לא יכולות לחפף. באיוואבה, אנשים הולכים למסעדה כי זה טעים. לא טעים? יאכלו בבית והמסעדה לא תשרוד.

1. האייטם ה"מוזר" הזה הוא המשך ישיר לפוסט הקודם, על דמיון בין דברים.

יש שני דרכים (עיקריות) להציג גראפיקה דו-מימדית: Raster Graphics ו-Vector Graphics.

Raster Graphics זה מסוג המושגים שכמעט אף אחד לא שמע, אבל כולם מכירים. בגדול, Raster Graphics זה המרקע עליו אתם קוראים עכשיו מילים אלו. לא משנה אם זה לפטופ או סמארטפון.

ב-Raster Graphics התמונה מורכבת משתי וערב של נקודות. לכל נקודה קוראים פיקסל, וכשהמחשב רוצה להראות לכם תמונה על המסך, הוא פשוט אומר מה הצבע של כל פיקסל.

הכוח של Raster זה שקל נורא לקחת כל תמונה – נגיד, את החמניות של ואן גוך – וליצור לה גירסה מפוקסלת על המחשב שתראה ממש כמו המקורית.

החסרון (הגדול) של Raster זה שאם יש לכם תמונת פיקסלים, לא ממש ברור איך לשנות את הגודל שלה. לכן תמונה שתראה טוב על מסך קטן, עלולה להראות איום ונורא על מסך גדול.

הנה דוגמא מויקיפדיה למה קורה כשמגדילים תמונת Raster:

איך זה יכול להתאים לעולם המודרני? הרי כיום צריך ליצור דברים שיתאימו גם לסמארטפון פצפון ולממסך בגודל מטר ענק?

התשובה לכך: Vector Graphics (שמעתה והלאה נקרא לה גראפיקה וקטורים).

גראפיקת וקטורים
בגראפיקת וקטורים אומרים דברים כמו "שים פה מרובע ירוק ברדיוס 5 ס"מ" או "שים פה קו באורך סנטימטר". השפה של גראפיקת וקטורים היא שפה של צורות גיאומטריות.

זה הבדל ענק בין שפת הפיקסלים של Raster Graphics.

אולי אתם חושבים שזה משעמם, הרי מה כבר אפשר ליצור רק מצורות גיאומטריות.

תתפלאו, אפשר! אני, נגיד, בניתי בחודשים האחרונים איזה אלגוריתם שיוצר דגים אמנותיים מוזרים בגראפיקת וקטורים. הנה אחד מהם. משעמם הוא לא, זה בטוח.

גראפיקת וקטורים היא השפה של הרבה מעצבים גראפים, אדריכלים או מעצבי מכוניות. היא לא משהו אקזוטי, כי כל מי שהתעסק קצת עם גראפיקה, אפילו חובבנים, נתקלו בה. אני מדבר "חובבנית" בקטע של אני מכיר את זה מאז שנות התיכון.

למרות שידעתי לעבוד איתה, היה משהו שתמיד הציק לי עם גראפיקת וקטורים. למה משתמשים דווקא בצורות האלו ולא אחרות?

עזבו עיגול, מרובע, אבל יש שם גם צורות מוזרות כמו עקומי בזייה?! מה ההגיון מאחורי זה? בואו ננסה להבין.

צורות גיאומטריות
צורה גיאומטרית היא צורה שנשארת דומה אם מזיזים אותה, מסובבים אותה, משקפים אותה (כמו במראה) או מגדילים\מקטינים אותה.

יש שני דברים חשובים לשים אליהם בהגדרה הזאת.

האחד זה המילה דומה, שמחזירה אותנו ישר לפוסט הקודם. יש הגדרה מתמטית מתי צורה נשארת דומה, תחשבו משפטי חפיפה של גיאומטריה מהתיכון, אבל לא נכנס לזה.

המילה השניה היא שצורה נשארת דומה כשמגדילים (או מקטינים) אותה. מה שאולי יותר חשוב ולא ברור מההגדרה הזאת: יש רק דרך אחת ויחידה(!) להגדיל או להקטין צורה גיאומטרית ככה שהיא תשאר דומה.

למה זה חשוב? כי ככה:

אם המחשב מקבל תמונת Raster (מפיקסלים) ואתם מבקשים ממנו להגדיל אותה, הוא לא ממש יודע מה הדרך הנכונה לעשות את זה. הרי יש מלא דרכים לעשות את זה.

אבל אם אתם מביאים למחשב תמונה של גראפיקת וקטורים עם מלא צורות, ומבקשים ממנו להגדיל אותה, הוא יודע בדיוק מה לעשות. יש רק דרך אחת להגדיל כל צורה. אין פה ספק ואין פה שאלה.

זה הרעיון הבסיסי של גראפיקת וקטורים. היא יוצרת תמונות שבנויות מצורות שברור איך להקטין או להגדיל.

אז עכשיו, אם אתם רוצים לתכנן פוסטר שיתלה על מגדלי עזריאלי, אפשר לעשות אותו בקטן בבית על המחשב בגראפיקת וקטורים – והמחשב כבר ידע איך להגדיל אותו לגודל ענק. או אם אתם אדריכלים שמתכננים בניין, תוכלו לעבוד בקטן בבית עם גראפיקת וקטורים, כי יהיה אפשר לתרגם את זה בקלות לגודל של מגדל ענק.

אותו הדבר נכון לכל מי שמשתמש בלוח שירטוט קטן לתכנן משהו גדול. מעצבי בגדים, חפצים ומכוניות.

רגע, מכוניות! מה שמזכיר לי את הדבר המוזר שנקרא עקום בזייה שהזכרתי קודם. בואו נראה איך הוא מגיע לגראפיקת וקטורים ומה הקשר לתעשיית המכוניות.

עקומי בזייה
עקומי בזייה הומצאו ב-1912 ע"י המתמטיקאי ברנשטיין, אבל בגלל שאף אחד לא השתמש בהם לגראפיקה, לא קוראים להם "עקומי ברנשטיין". הם הומצאו, שוב!, ב-1959 ע"י Casteljau (מחברת סיטרואן), אבל בגלל שהוא לא פירסם זאת ברבים (אם כי רשם פטנט), אף אחד לא קורא להם עקומי Casteljau.

העקומים הומצאו בשלישית ב-1962 ע"י פול בזייה מחברת רנו. הוא לא היה ממש ביישן לגבי ההמצאה, ולכן כולם קוראים לזה עקומי בזייה.

מי ששומר סודות לעצמו מסיים מקסימום בתור הערת שוליים היסטורית.

לא סתם עקומי בזייה המוצאו ע"י Casteljau (ממכוניות סיטרואן) וגם בזייה (ממכוניות רנו). הם פשוט היו נחוצים לגוון אז את כלי העיצוב המשעממים שהיו להם.

עקומי בזייה הם עצמים גיאומטריים. זה אומר שאפשר להגדיל עקום בזייה בגודל 5 ס"מ למכונית באורך 5 מטר בלי להניד עפעף.

מה שעוד חשוב לעקומי בזייה, זה כמה הם מגוונים. יש מגוון עצום של עקומי בזייה, שנקבעים ע"י כמה פרמטרים, ומעצב יצירתי יכול לשחק איתם ולקבל אין סוף אפשרויות מעניינות ליצור חפצים בגראפיקת וקטורים.

יש עקומים נוספים עם תכונות דומות שאפשר להשתמש בהם בגראפיקת וקטורים. קטונתי מלאמר אם הפופולריות האדירה של עקומי בזייה היא מקרית, זמנית, טרנד חולף, או שהם פשוט טובים מספיק להביע גראפית כל מה שבן אנוש יכול לרצות להביע.

לסיכום
גראפיקת וקטורים היא גראפיקה שמורכבת מצורות שיש דרך אחת ויחידה לשנות את הגודל שלהם.

יש סטנדרט שקובע מה צורות הבסיס שלה, אבל הוא לא קדוש. אם בא לכם להיות יצירתיים אתם יכולים להמציא סטנדרט עם צורות בסיס שונות, ולראות אם הוא יצור קו אמנותי אחר.

אפשר גם לנסות ליצור גראפיקה אחרת עם אותם העקרונות – צורות שאפשר להגדיל או להקטין אותם.

נשמע כמו אחלה רעיון לפרוייקט סופ"ש עתידי.

2. אתר מגה-חמוד שממזג אייקונים. אתם בוחרים שני אייקונים וזה יוצר שילוב חמווווווווווד שלהם. הנה שילוב של אמוטיקון עם משקפיים וחדקרן.

3. כל הפרקים של סדרת הסיטקום האוקראינית, משרת האנשים, בכיכובו של הקומיקאי המזהיר וולודימיר זלזנסקי. אולי יצא לכם לשמוע עליו.

4. כל כך השתניתי בשנה האחרונה שהתחלתי לצפות באנימה. כן כן, אני, שתמיד אמר "אני גיק בכל דבר, חוץ ממשחקי שולחן ואנימה". אז עכשיו אפשר להוריד את האנימה, ומי יודע, אולי מתישהו גם אשתכנע לערב משחקי שולחן.

אניווי, הביקורת של AnimeOK (בעברית) על סדרת האנימה המד"ב המלחמתי 86 גורמת לי לרוץ לראות אותה.

5. מוקי שר, "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". אבל סקוט אלכסנדר אומר, רגע רגע? ממש ההפך! כולם כיום מדברים על רק על צדק, אפילו כשלא צריך. במקום "לעזור לעניים" אנחנו אומרים "צדק כלכלי" ובמקום להרים את השכבות החלשות אומרים "צדק חברתי".

באנגלית זה כנראה יותר פופולרי והוא מביא שם דוגמאות שלא עובדות בעברית "צדק סביבתי", "צדק התחממות גלובלית". לא יודע אם הוא צודק, אבל הפוסט מעניין.