הספרים שעשו את חייו

מה עושה אדם כשהוא מגיע לבית ילדותו אחרי שנתיים וחצי בניכר? קורא ספרים חדשים? מגלה מה נוסף בעיר? לא ולא! הוא עובר על ארונות הספרים של ילדותו, וקורא מחדש את הספרים שעשו את חייו.

הנה פוסט מהיר עם כמה מהדברים שחזרתי אליהם בימים האחרונים. הכל נוסטלגיה ומרגיש קצת כמו הבלוג של אלי אשד, אני יודע. מבחינתי זאת צלילה לתוך התרבות שבנתה את חיי.

כל התמונות הן סופר חובבניות ונלקחו בחצי שניה במצלמה של הטלפון.

זבנג

מבחינתי זבנג הוא נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית, ואורי פינק הוא נכס לאומי. בלי צחוק. בורכנו שזכינו בקומיקסאי מוכשר כשזה שייצור בשפתנו. שוב, באמת.

יש לי בבית עשרים ומשהו ספרי זבנג, וקראתי בהם שוב ושוב. מגיל ינקות ועד ימינו אנו.

הם לא הדבר הכי מצחיק בעולם (למרות שהם מצחיקים), וגם לא הסיפורים הכי מרטיטים בעולם (למרות שיש שם לא מעט סיפורים מעולים). אבל הם יצירה feel good מאוירת להפליא וייחודית מאד. לא ראיתי משהו כמו זבנג בשום שפה אחרת – מבחינת הסגנון הסיפורי והאמנותי. כיף היה לי לקרוא את הספרים שוב עכשיו.

אסטריקס אובליקס וחבורתו

ספר האסטריקס האהוב עלי הוא הסכסכן מרומא. אני בכלל חושב שזה אחד מספרי הקומיקס הטובים ביותר שאי פעם נוצרו: משל על טבע האדם בדמות סיפור הומוריסטי. מבריק!

ספר האסטריקס השני האהוב עלי הוא אובליקס וחבורתו. זאת סיפור כלכלה לילדים – בלי צחוק – שמדגים איך שיווק נכון יכול לגרום לבועה של כלום.

חשבתי על הספר שוב ושוב בזמן בועת ה-NFT, והייתי חייב לקרוא אותו ברגע שנחתתי בישראל.

קלווין והובס

אני נוהג לציין את הספר שבתמונה בתור הספר הראשון באנגלית שקראתי אי פעם. זה לא מדויק טכנית: קראתי לא מעט ספרים באנגלית קודם. אבל זאת הייתה קריאה לימודית, עם מילון והכנת רשימת מילים בזמן הקריאה. לא נהניתי מהספרים האלה.

לעומת זאת, הספר שבתמונה היה הפעם הראשונה שקראתי ספר באנגלית בלי מילון בהנאה מלאה.

הסיפור איך השגתי אותו קצת מצחיק. הייתה חנות קומיקס מיתולוגית ברחוב דיזינגוף בתל אביב. אמא שלי נהגה אותי לקחת לשם, ותמיד הרגשתי נבוך ביותר ילד קטן שלא ממש מבין בקומיקס ואין לו מושג מה לקנות.

אז אימי ביקשה מהמוכר להמליץ לי על ספר. קיוויתי שהוא יתן איזה משהו על סופר גיבור מדהים שאני לא מכיר, אבל במקום זה הוא הביא קלווין והובס. נורא התאכזבתי, אבל הייתי ילד מנומס. הסתרתי את האכזבה ולקחנו את הספר בכל זאת.

יאדה יאדה יאדה, זה אחד הספרים האהובים עלי אי פעם וטוב שהיה שם את אותו המוכר שידע מה טוב בשבילי יותר ממה שאני ידעתי.

לאקי לוק: הקרקס המערבוני

אני לא יודע כמה ספרי לאקי לוק תורגמו לעברית. אישית אני זוכר רק את הקרקס המערבוני ואת ג'סי ג'יימס – אז יכול להיות שזהו? איזו הפקרוריה.

את לאקי לוק הכרתי מהסדרה המיתולוגית בערוץ הראשון. הייתי רואה את הפרקים שלה בלופ (בלי הגזמה). את הספרים גיליתי רק אח"כ, ואפילו יותר מאוחר הבנתי שהם מאותו הסופר שכתב את אסטריקס.

כמו כל ספרי לאקי לוק שקראתי גם הקרקס המערבוני הם יצירת feel good מבריקה של המערב הפרוע. מומלץ בחום.

בארי ווין

הפעם הראשונה והאחרונה בה כתבתי בבלוג על בארי ווין הייתה ב-2015. זה פשע של ממש, כי מדובר בסדרת קומיקס מדהימה. אחת האהובות עלי אי פעם.

בארי ווין הוא ילד בן 10. הוא גם האדם החכם ביותר בעולם, עם מנת משכל של 300 ומשהו, פיוז קצר, הרבה אופי, וכמה חברים ילדים עם אפילו יותר אופי ממנו.

יש לבארי ווין "כולה" 4 ספרים, והם נורא קצרים. האיכות משתפרת מספר לספר, כשהאחרון הוא פשוט יצירה מדהימה שכוללת הרפתקאות, מסע בזמן, דרמה, אהבה, מתח ומה לא.

ממש עצוב שג'אד וויניק לא כתב עוד כמה ספרי בארי ווין.

פוקס טרוט

פוקס טרוט זה המשפחה מודרנית של הקומיקס. רגע רגע, אני מתכוון לזה בתור מחמאה ולא בתור העלבה! פוקס טרוט הוא קומיקס משפחתי חמוד מהניינטיז שכוווווווווולם חייבים לאהוב.

יש לי איזה 15 ספרים של פוקס טרוט בבית הורי. האמת היא שבמהלך השנים שכחתי למה אהבתי את הקומיקס הזה אי פעם. בזכרון שלי יש בדיחות קרש "חה חה" כאלה ולא משהו מבריק.

אבל עכשיו, כשקראתי את אחד הספרים שוב, נזכרתי. אין בבסיס של פוקס טרוט משהו מבריק, אבל יש לו הרבה פאנצ'ים מצחיקים. מהסוג שגורם לי לצחוק בקול רם. פשוט מקרה של כותב קומי מוכשר.

אורי-און

עם היד על הלב, כמה אנשים פה שמעו על אורי-און? מדובר על סיפור גיבור ישראלי, שב-1987 יצאו 4 חוברות קומיקס שתיארו את מעלליו. עבדתי בתור ילד די קשה כדי למצוא אותן: נדדתי בין מכולת למכולת, חנות ספרים אחת למשנה, כדי לברר למי יש את כל החוברות הישנות של אורי און.

כבר בתור ילד הבנתי שאורי און רציני להחריד. אני מדבר פה על פומפוזיות ברמת טרגדיה יוונית עתיקה. אבל גם הבנתי שיש פה רמת ביצוע שאין כמוה בארץ. משהו שלמדתי לצפות רק מהקומיקסים האמריקאיים. גם בעלילה, אבל בעיקר באמנות הקומיקס ובביצוע.

כיום אני יודע שמיכאל נצר, יוצר הסידרה, היה קומיקסאי בינלאומי שעבד על טייטלים אמריקאיים. לא סתם ככה יצאה לו כזאת סידרה מקצועית. הוא גם היה בחור די מוזר, תקראו את ערך הויקיפדיה עליו, ובדעיבד לא מפתיעה הרצינות התהומית של אורי און.

אבל רצינות או לא, הכרך הרביעי מסתיים בסוג של קליף האנגר, עם דמות חדשה שמופיעה ונרמז שהיא תשפיע רבות על אורי בעתיד. אבל אורי מעולם לא קיבל עתיד, והקצה הלא-סגור הזה מחרפן אותי עד היום.

הענק

זוכרים איך באורי און סיפרתי על מסעות הציד שלי בקיוסקים תל-אביביים כדי למצוא חוברות ישנות שישבו שם שנים בלי להימכר? אותו הדבר, אבל בסקאלה פי אלף יותר גדולה, אפשר לאמר על האובססיה שלי בתור ילד לקווין קומיקס.

קווין קומיקס היו הוצאה קטנה שתירגמה לעברית בשנות השמונים את כל הקומיקסים המובילים. ממנה למדתי להכיר את ספיידרמן, הענק ושאר חבריהם, והם הציתו אהבה לקומיקס אמריקאי שרק בתחילת שנות ה-20 לחיי נרגעה.

בחוברת הענק הראשונה שהם פירסמו יש לא פחות מ-4 סיפורים. כולם דחוסים, כולם קסומים, וכולם חלק מהילדות שלי. נהניתי לקרוא אותם אפילו עכשיו.

הקרקס של דומבי

ב-2015 הזכרתי פה את חוברת קלפי איסוף בשם זבובי הזבל, ושאלתי מי יכול לעזור לי ליצור קשר עם המאייר יקי קאופמן ולקבל אישור לפרסם אותם.

זה הוביל לכל מיני הרפתקאות, כולל עובד בבית דפוס מקצועי שהוא גם אספן קלפים שהציע לקנות את החוברת בהרבה כסף (סירבתי), ואז הציע שאבוא לסרוק את הקלפים באיכות גבוהה כדי להנציח אותם (אבל זה לא יצא בסופו של דבר).

עכשיו, 2022, אנחנו חוזרים לאותו יקי קאופמן, אבל עם יצירה אחרת שלו: דומבי האדם הקדמון. זה קומיקס לילדים ממש קטנים, עם הומור זבנג סטייל שמתאים גם למבוגרים. יש לקאופמן גם סגנון משלו וגם הומור ייחודי לו, ואי אפשר לפספס את העובדה שזה אותו האדם שיצר את זבובי הזבל.

הספר בתכל'ס מתאים יותר לילדים, ולמרות שנהניתי לקרוא אותו, זה היה בקטע נוסטלגי מודע לעצמו ולא בהנאה מלאה.