המדף הז'אנרי: The Black Ink Heart – גיי' קיי רולינג, סדרת קורמורן סטרייק ספר 6

בבואי לכתוב "ביקורת" (מרכאות כפולות עקב חובבניות הביקורות שלי) לספר ה-6 של סדרת קורמורן סטרייק של ג'יי.קיי רולינג, אני חש חובה לקוראי הסידרה האדוקים. הרי הספר יצא לפני שבועיים בלבד, ב-30 לאוגוסט, ויש בו 1462 עמודים. סביר שרוב המעריצים טרם קראו אותו. הם בטח ישמחו לדעת את התשובות לכמה שאלות מפתח.

למשל:
– האם הספר עומד ברמה של שאר הספרים בסידרה?
– האם מגע הקסם של רולינג עדיין קיים?
– האם הוא עומד ברמה של הספר המופתי הקודם או אפילו קובע שיא חדש?
– האם אלו 1462 עמודים שמרגישים כמו 3,000 עמודים או כמו 400 עמודים?

התשובות הן: כן, כן, לא, 400.

שמחתי לעזור.

התחלתי לקרוא את הספר בשישי אחרי חצות וסיימתי בשלישי בצהריים. בחישוב מהיר מדובר ב-350 עמודים ליום, ובחיי שחלק מהימים האלו היו עסוקים. כלומר, אין לי לגיטימציה לאמר משהו שלילי מדי על הספר.

עם זאת, צריך להדגיש שלא מדובר בספר מופת, אלא פשוט בספר "רגיל" של ג'יי.קיי רולינגס. אין בספר שום אלמנט יוצא דופן, חוץ מזה שכתבה אותו הסופרת המוכשרת ביותר של דורינו, ולכן גם אם היא תכתוב עשרת אלפים עמודים על רשימות המכולת של הן כנראה יהיו סוחפות.

The Black Ink Heart הוא ספר טוב, אבל ספר קורמורן סטרייק בינוני, ספר ג'יי.קיי רולינגס בינוני, וספר בלשי בינוני מינוס אפילו. אני לא מנמיך ציפיות אלא פשוט מדבר בכנות.

אם אהבתם את שאר הסידרה לא תתאכזבו מהספר. אבל תהיו מודעים לכך שהוא לא מביא את הסידרה לגבהים חדשים.

השנה היא 2015, ואחת מסדרות האנימציה הפופולריות בעולם היא The Black Ink Heart; סדרת אנימציה פארודית-סטלנית על חבורת יצורים מוזרים שחיים בבית קברות בלונדון.  הסדרה החלה בתור סרטונים קצרים ביוטיוב, אבל אחרי שהפכה לקאלט קיבלה סידרה בנטפליקס ואוטוטו הסרט ההוליוודי בדרך.

חלום, לא? לא. יחד הצלחת הסדרה יצרו שני מעריצים גם משחק מחשב מקוון שמבוסס עליה, Drek's Game. אחרי שאחת מיוצרות The Black Ink Heart אמרה בראיון שהיא לא עפה על המשחק, יוצר המשחק, Anomie, פיתח אנטי אובססיבי נגדה. מאז הוא מכלה זמנו בלרדת עליה בטוויטר ובצ'אט הפנימי של המשחק.

אני לא אספיילר לכם כשאומר שכל ההטרלות האלה בטוויטר בסוף מתפתחות לרצח, ושרובין וקורמורן סטרייק נשכרים למצוא את הרוצח. יש להם רק 1462 עמודים לעשות את זה, האם הם יספיקו??

אחת הסיבות ש–1462 העמודים האלה מרגישים כמו הרבה פחות זה שחלק גדול מהם הוא בעצם פוסטים בטוויטר וצ'אטים מתוך המשחק.

לכאורה אפשר להבין את החיבור של רולינגס להטרלות בטוויטר. היא הרי עומדת בליבן של סערות רבות בשנים האחרונות עקב דעות פרובוקטיביות שביטאה (לא ניכנס לזה). אני לא עוקב יותר מדי אחרי פעילות הטוויטר שלה, אבל די בטוח שהיא קיבלה כמות אדירה של ציוצי שינאה אלימים שעדיף לא לשמוע עליהם.

רולינג כל כך רוצה לתת בספר אמירות נגד אלימות ברשתות חברתיות ונגד אלימות גברית בגדול (אחד הנושאים האהובים עליה), עד שהיא עושה טעויות כתיבה שלא אופייניות לה.

דוגמא אחת זה שכל הצייצנים בספר וכל המשתתפים במשחק המחשב הם בריטים, ובדר"כ אפילו מלונדון. זה נראה לכם הגיוני? היא לא שמעה על זה שהרשת גלובלית ומגוונת? תגידו, מצב שהיא באמת חושבת שכל מי שמגיבים לה בטוויטר הם בריטיים?

עוד דוגמא? למה אף אחד לא משתמש שם בכפתור mute? כאילו, טוויטר הוסיפו אותו ב-2014 שזה שנה לפני שהסיפור מתרחש.

תקשיבו, אם מישהו מקלל אתכם בטוויטר – או מקלל בכלל – לא חייבים להקשיב להם. אפשר לעשות mute. אני עושה mute על ימין ועל השמאל כאילו אין מחר. לא רק לאנשים שמקללים, אלא גם לאנשים קטנוניים, שליליים, מקטינים או בכלל כל מי שהציוצים שלו עושים לי רע. אני פה בשביל להינות, לא בשביל להקשיב לכל מי שמנסה לשפוך רעל באינטרנט.

העובדה שרולינג לא יודעת, אני מניח, על קיומו של כפתור ה-mute, גורמת לה כנראה להציג בספר שוב ושוב ציוצים אלימים ומגעילים. ואין צורך בזה, באמת שאין. זה לא מוכיח שום נקודה. מה, אני לא יודע שיש גברים אלימים באינטרנט? ואם נגיד איכשהו לא ידעתי כי אני חי על מאדים, האם אני צריך לקרוא יותר מ-2-3 ציוצים כאלה בשביל להבין? למה להביא 500? פייר, דילגתי על המון ציוצי זבל כאלה בספר, וזאת בטח עוד סיבה שהוא הרגיש יותר קצר מ-1462 העמודים שלו.

אז לא. אני לא חושב שסופרת ברמה של רולינג צריכה להכניס כמות כזאת של מדיה חברתית וצ'אטים לספר שלה. אני בכלל חושב שרולינג צריכה להיות יותר מספרת סיפורים מהוגת דעות. היא פשוט לא מוצלחת בתור אחת.

מה כן שיאי הספר? הכתיבה של רולינג כמובן. היא יודעת לכתוב ברוך השם. דמויות, עלילות, תתי-עלילות, דמויות משנה, טוויסטים. רולינג ניחנה במתת כתיבה שאין כמוהו. אם קראתם עד פה אז בטח קראתי לפחות חמישה ספרי רולינג בימי חייכם ואתם יודעים על מה אני מדבר. אלוהים בירך אצבעותיה.

לסדרת סטרייק יש כיום כבר מבנה די ברור. עלילת חקירת רצח ראשי אחד שהיא מרכז הספר (די טובה פה). עוד כמה עלילות חקירות משנה של הסוכנות של רובין וסטרייק (די פרווה פה, בניגוד לספרים קודמים). התפתחות סוכנות הבילוש של רובין וסטרייק (לא מתפתחת פה בכלל), והתפתחות המתח-הרומנטי בין רובין לסטרייק, כי אפילו רוס ורייצ'ל בסוף היו ביחד אז להם לא מגיע (הספר איכזב אותי מאד באספקט הזה).

בסופו של דבר יצא לי על ספר של 1462 שקראתי ב-4 ימים ביקורת פחות משתפכת ממה שהייתם מצפים. הסיבה היא כנראה, "כגודל הציפיות". כששמעתי שלספר יש כל כך הרבה עמודים, ציפיתי ליצירת מופת. למגנום אופוס של רולינג. לספר שאזכור לכל החיים. בטח אחרי הספר הקודם בסידרה שהיה מופתי לטעמי.

אבל אין פה מגנום אופוס, אלא רק "עוד" רומן סטרייק טוב. ספר שאפשר לטרוף בימים ספורים ולהינות מכל רגע, אבל גם ספר קצת מאכזב כי פשוט ציפיתי ליותר.

[The Black Ink Heart – גיי' קיי רולינג, 1462 עמודים, 2022]