ספרי עיון הטובים ביותר ב-2022: חידת פרלמן – מאשה גסן

[חלק מפרוייקט סיכום ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי ב-2022, אזכור כבוד

הביקורת פורסמה במקור כחלק מפוסט יומיות, אבל למען הסדר הטוב אני הופך אותה לפוסט נפרד]

‘חידת פרלמן’ מאת מאשה גסן הוא ספר על המתמטיקאי גריגורי פרלמן. לכאורה ספר יבשושי, ביוגרפיה של מתמטיקאי שיצא מפוקוס העולם בתחילת שנות הארבעים לחייו. במציאות ספר מרתק שלא יכולתי להניח מהיד.

מי אתה ומה אתה גריגורי פרלמן? בשביל לענות על השאלה הזאת צריך תחילה להציג את שבע בעיות המילניום של המתמטיקה.

בשנת 2000 התכנס צוות מומחים של מכון קליי למתמטיקה לבחור את שבע בעיות המילניום של המתמטיקה. בעבודה קשה וניתוח מעמיק הם מצאו שבע בעיות שפתרונן לא נראה באופק. שבע בעיות שלפתור כל אחת מהן יהיה הישג מדע בדיוני. שבע בעיות שפתרון שלהן יקדם את הידע האנושי בצעדי ענק. בעיות שכנראה לא יפתרו במהלך חיינו.

נו, הם עשו עבודה גרועה. כי למעשה לקח לגריגורי פרלמן שנתיים לפתור את אחת הבעיות מתוך הרשימה, השערת פואנקרה. שנתיים, לא מילניום. אפילו לא עשור. מומחים לא יודעים הכל ולפעמים מומחים לא יודעים כלום.

מפה הדברים נעשו מוזרים. הפרס לפותר כל בעיה הוא מליון דולר, אבל פרלמן סירב לקבל אותו. הוא גם סירב לקבל את מדליית פילדס (פרס הנובל של מתמטיקה) שהוענקה לו, ובכלל פרש בכעס מעולם המתמטיקה, ומאז 2005 אף אחד לא יודע במה הוא עוסק.

‘חידת פרלמן’ בא לענות על השאלה הבלתי אפשרית, איך קרה שפרלמן עשה את המעשה הלא-אנושי של לפתור בעיית מילניום, ולמה הוא סירב לכל הפרסים שנלווים לזה ונעלם מעולם המתמטיקה?

גסן עושה עבודה נפלאה עד כמה שביוגרפית וסופרת יכולים לעשות: היא מראיינת את כל מי שאפשר, נוסעת לכל חור אפשרי, בודקת את הרקע, העבר, ההווה והעתיד של פרלמן כדי להביא את הסיפור. מעבר לכך היא גם כותבת נפלא – נפלא – מה שהופך את הספר הזה לתענוג.

הבעיה היא שאין ממש אפשרות לענות על השאלות ששאלתי. גריגורי פרלמן הוא אדם מבודד ומופנם, שכנראה סובל מסוג מסוים של תסמונת אספרגר. הוא ממעיט לדבר על נושאים שהם לא מתמטיקה, וממעיט לדבר בכלל. אם בשנות חייו המוקדמות הוא עוד היה במסגרות לימוד יחד עם מתמטיקאיים נוספים, ואז אפשר לקבל התרשמות מהם, הרי שאת השנים בהן עבד על השערת פואנקרה בילה כמעט לבד, ואי אפשר לדעת מה עבר לו בראש.

היות ואני מתמטיקאי, שעבד צמוד בדוקטורט עם מתמטיקאיים רוסים, יצא לי לשמוע על פרלמן מפרופסורים שהכירו אותו. הם סיפרו שבמכון סטקלוב, שם עבד פרלמן על ההוכחה, לא ידעו בדיוק על מה הוא עובד, אבל כן ידעו שני דברים. האחד הוא שמדובר במתמטיקאי יוצא דופן. השני זה שהוא עובד על בעיה אגדית, וקרוב מאד לפתרון שלה.

הסיפור שסיפר לי חבר, ואין לי דרך לדעת אם זה נכון, זה שבמשך שבועות המתמטיקאיים הצעירים שם הטרידו את פרלמן כדי שיואיל ללמד אותם, ובסוף הם הצליחו לשכנע אותו להעביר סמינר קצר.

בזמן שחידת פרלמן לא מצליח לפענח את אופיו של פרלמן האיש, הוא כן מצליח להיות תיעוד נהדר לעולם המתמטיקה הרוסית בזמן הקומוניזם. כי תראו, אני עבדתי כאמור עם מתמטיקאיים רוסים, והם זן בפני עצמם. סוסי עבודה, יצירתיים, מטורפים, עם שלל הפרעות נפשיות, אבל סובלנות לשגעונות של אחרים (ולי יש הרבה). הם גם מוכשרים כמו שד והמתטיקאיים שם הם מהטובים בעולם.

מחידת פרלמן למדתי שמתמטיקה הייתה סוג של תנועת נגד לקומוניזם. היא דחפה ליצירתיות, ביטוי עצמי ואידיווידואליזם, בזמן שכל שאר המערכת נלחמה בהם. הסיבה שמתמטיקה שרדה היא אלף, בגלל שקשה לפקידים סובייטיים להבין מה קורה שם, ובית, בגלל שהיא הייתה הכרחית למאמץ המלחמה הסובייטי.

תוכניות המתמטיקה הסובייטיות הן פרי עבודתם של כמה מתמטיקאיים שהצליחו לבנות בתי ספר קטנים כנגד כל הסיכויים. בגדלל שהם קטנים, הם אספו למקום אחד את כל כשרונות הדור הרוסי, ונתנו להם לצמוח ביחד.

היו לזה שתי תוצאות. האחת היא שהדור הזה קיבל הרצאות מכל גדולי המתמטיקאיים הרוסיים של אותו הזמן. בגרמניה, נגיד, דבר כזה לא מתאפשר. יש המון בתי ספר, ואין סיכוי שמתמטיקאי גרמני גדול ירצה ביותר מאחד מהם (וכנראה באפס מהם). אבל ברוסיה הסובייטית המתמטיקאיים הגדולים גם “הוכרחו” לתרום לחינוך תלמידי בתי ספר, וגם היו כולה שני בתי ספר מיוחדים למתמטיקה – אז יצא שהתלמידים שמעו את כל התורה מגדולי הדור.

התוצאה השניה היא שהרבה מתמטיקאיים, ואני לא מוציא את עצמי מהמשוואה, ניחנים בשלל בעיות נפשיות. יש על זה סטטיסטיקות, אבל מספיק לבלות שנה בפקולטה למתמטיקה כדי להבחין בזה בעצמכם.

בארץ רגילה, הילדים האלה מוקפים בזמן הילדות בילדים “רגילים” אחרים. הם סובלים מן הסתם הרבה מבעיות חברתיות, אבל החוויה גם מכריחה אותה ללמוד איך לתקשר עם אנשים אחרים. איך לשלוט בפסיכולוגיה שלהם.

ברוסיה הקיפו אותם רק בעצמם אז זה לא קרה. נהפוך הוא, הבעיות המנטאליות אפילו התעצמו. הגנו עליהם מה”עולם האמיתי”.

מה שקרה לפרלמן זה שכשהוא “יצא” לעולם האמיתי הוא לא ידע איך לפרש אותו. התגובה הסנסציונית להוכחה שלו כמעט הפתיע אותה. הוא לא ידע איך להגיב לזה.

אז הוא הגיב בזעם, הוא הסתגר, הוא ניתק קשרים עם כולם. סוג של לקבור את הראש באדמה. בסופו של דבר, תוך נסיון לחפש שקט, הוא בחר לפרוש מהמקצוע.

אישית קשה לי להאמין שהוא פרש לגמרי ממתמטיקה. מתמטיקאיים לא פורשים ממתמטיקה, זה מחוץ לטווח היכולת שלהם. אני, נגיד, לא יכול להפסיק לעבוד על מתמטיקה או לקרוא מאמרים חדשים. זה ה-DNA שלי כיום.

מה שהם כן עושים זה פורשים ממתמטיקה פורמלית, פורשים מהחברה המתמטית. זה לדעתי מה שפרלמן עשה.

[חידת פרלמן – מאשה גסן, תרגום: דפנה לוי, 263 עמודים, 2012]