ספרי עיון 2022: Antifragile – נאסים טאלב

[חלק מפרויקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2022. מקום שלישי]

Antifragile הוא הספר הרביעי של נאסים טאלב והשלישי עליו אני כותב בבלוג. קדמו לו הברבור השחור ו-Fooled by randomness, שני ספרי מופת. היות ו-Antifragile הוא המשך ישיר לשני הספרים הללו, הוא גם ספר מופת לטעמי.

אגב, את הספר השלישי שלו, The Bed of Procrustes, אני לא מתכוון לקרוא. הוא כולו אוסף של ציטוטים\ציוצים של טאלב. אני לא עד כדי כך מעריץ.

אז כן, אם זה לא ברור, אני מעריץ נלהב של הספרים של נאסים טאלב. אבל שימו לב לניסוח הזהיר!  מעריץ של הספרים. לא של האישיות, לא של הטוויטר שלו, וגם לא של דעותיו (אני חולק על חלק גדול מהן). אבל הספרים של טאלב הן חגיגה אינטלקטואלית של מחשבות, מידע, רעיונות, התלהבות ומוטיבציה.

כשאני מסיים לקרוא ספר של טאלב מתחשק לי ישר לסגור את עצמי לחודש בבקתה ולקרוא לקרוא לקרוא (ואז ללכת להתווכח בלהט על מה שקראתי, כמו שטאלב עושה).

לכל ספר של טאלב יש איזה נושא גדול בו הספר דן. בספר הראשון זה היה כמה רנדומליות מבלבלת את האינטואיציה האנושית, בספר השני אלו היו ברבורים שחורים, ובספר הנוכחי זה קונספט שטאלב טוען שהוא המציא בשם Antifragile.

מה זה Antifragile? מכירים את זה שיש דברים שבירים? מכירים את זה שיש דברים עמידים, כלומר שהם לא שבירים? לטאלב זה לא מספיק, הוא רוצה מילה נוספת, שמשמעותה תהיה "דברים שמשגשגים בעיתות משבר". אובייקטים שהם לא רק עמידים, הם גם אנטי-שבירים. כל מה שאמור לשבור אותם, גורם להם להיות יותר חזקים.

אין פה איזו חדשנות אדירה. זה הרי בדיוק המשפט "מה שלא הורג מחשל". כאילו, נחמד, וטאלב עסוק בלהביא מלא דוגמאות לדברים שמה שלא הורג אותם מחשל אותם, אבל לא מפוצץ את הראש.

מצד שני, זה גם לא חשוב, כי העיקר בספרי טאלב זה לא הנושא, אלא כל מה שסביבו. ומה שסביבו, יבמבם, איזה יופי של דברים טאלב כותב. ראו אחרי התמונה.

בחודשים אחרי שאני מסיים לקרוא ספר של טאלב, אני מוצא עצמי מצטט ממנו, או מתאים את חיי על פי לקחים ממנו. ספרים של טאלב אני יכול לשפוט רק בדיעבד ופרספקטיבה מספיק ישנה.

כמה לקחים שציטטתי או ישמתי מ-Antifragile בחודשים האחרונים, בלי סדר מיוחד.

1. מיטת סדום. כשהגיע מישהו לעיר סדום, נתנו לו המקומיים לישון על מיטת אורחים מיוחדת, מיטת סדום. אם המיטה הייתה קטנה מדי בשביל האורח, היו מקצצים את רגליו עד שהתאים, אבל אם מיטות גופו היו קטנות למיטה, היו מותחים בכוח את אבריו.

יש סיפור זהה כמעט במיתולוגיה היוונית, מיטת פרוקרוסטס. בשני המקרים, "מיטת סדום" או "מיטת פרוקרוסטס" הפכו לסמלים למערכות שמגבילות את חופשי הפעולה של האנשים.

טאלב פותח את Antifragile בסיפור על מיטת פרוקרוסטס, וממשיל בשיא הכוח את זה למערכת הלמידה המודרנית. במקום להתאים את המערכת לכל אדם אישית, אנחנו מנסים להתאים את האדם למערכת. מלעיטים בתרופות את מי שלא מתאים למערכת.

כשאני מספר כיום לאנשים שיש לי תקופות עצבות, אני פתאום מוצא עצמי מצדיק למה אני לא לוקח תרופות נגד דכאון. מה אני כן עושה? מנסה לשנות את החיים שלי כך שיהיו פחות תקופות עצבות, ובונה את החיים כך שכשהעצב נופל אוכל לקחת פסק זמן, לתת לו להתרפא או להינות ממנו. וכן, זה אולי נשמע מוזר, אבל אני יכול להינות מעצב לפעמים.. נוגות, כיסופים. יש דבר כזה שנקרא עצב יפה.

אין לי עבודת משרד כבר כמעט כל החיים, והסיבה היא שאני לא מתאים למערכות של X שעות במשרד.המזל שלי בחיים הייתה שגדלתי בתקופת הטרום-ריטלין, ושהייתה לי אמא ומפקד בצבא, שידעו להתאים את המערכת אלי כדי לתת לי לפרוח, ולא לנסות להתאים אותי למערכת. בפעם הראשונה שנתקלתי במישהו שדורש שאתאים עצמי למערכת זה היה אצל המנחה הראשון לדוקטורט בברלין. למזלי כבר הייתי בשנות ה-20 לחיי, אדם בוגר, ומה שיצא מזה היא דחיית הדרישות שלו, פרישה מההנחייה, ומעבר סופי לאדם בוגר שאומר "זוט עני", תקבלו אותי כמו שאני.

2. יש אנשים שיודעים הכל. הם תמיד יודעים, על המקום, את הסיבות ללמה משהו הוא ככה ולא ככה, ותוקפים את מי שחושב אחרת. שום נושא, לא משנה כמה מסובך, לא יקבל מהם את התשובה "לא יודעים".

פעם קראו להם מומחי כורסא, היום אולי משפיענים במדיה חברתית, אבל טאלב קורא להם fragilista, ושונא אותם מעומק נשמתו.

אוקי, הנקודה הזאת לא מאד השפיעה עלי, אבל ציוץ נגד שני פרגליסטים מאקוספורד, אליבא דטאלב, היה אחד הציוצים המצחיקים שקראתי בשנים האחרונות.

זה הלך ככה: פרופסור אחד, לא נכנס לשמות, שגם מנהל מכון גנטיקה כלשהו, כתב בזמן הקורונה איזה הסבר למה המחלה פחות מסוכנת ממה שחושבים. טאלב חלק עליו, וטען שהוא לא מבין כלום בהערכת סיכונים.

הגיב לזה פרופסור אחר לסטטיסטיקה והסתברות מאוקספורד, שטרח להדגיש את התארים שלו, והוא הבטיח שהפרופסור הראשון מבין בסיכונים הרבה יותר מטאלב.

עכשיו, צריך לזכור שטאלב הוא סוחר מפורסם במניות, ניהל קרן גידור, והרוויח המון כסף מההבנה האישית שלו של מה זה סיכון. אז כשהוא ראה את שני החבר'ה האלה, שאולי למדו סיכון על הנייר, אבל מעולם לא לקחו סיכונים יומיומיים (בהצלחה!) כמוהו, הוא הגיב ככה:

"דמויות היישר מתוך Antifragile… כמו נזירה שמתיימרת ללמד יצאנית רחוב על תנוחות סקס ואיך לרמות לקוחות".

"I am a professorrr at Oxford HENCE I understand RISK Hence I decide who does and doesn't understand RISK".
Straight character out of #Antifragile, @JBerestycki is like one of those nuns lecturing street prostitutes on sexual positions & how to scam clients.#ExpertProblem #IYI https://t.co/J2IhCWpvNg

— Nassim Nicholas Taleb (@nntaleb) August 25, 2020

3. "בימים בהם אני יודע מראש איך הם יראו, אני מרגיש קצת מת מבפנים" כותב טאלב. אחרי זה הוא אומר שהוא משתדל ללכת רק לפגישות שהוא קובע באותו היום, אחרת הוא מרגיש בבתי סוהר.

כן, גם אני. ומאז שקראתי את זה אני מנסה שרוב הפגישות שלי יהיו כאלה שאני קובע באותו היום, לפעמים בהתראה של כמה דקות מראש.

גם ג'יי.קיי רולינג צייצה על זה פעם אם אני לא טועה, שיש אנשים שאם יש להם פגישה בשתיים בצהריים, בגדול כל היום שלהם החל מ-10 בבוקר נהרס. זוט גם עני.

4. לטאלב יש דעות על הכל, ובטח שגם על אוכל! השורשים שלו הם מהמזרח התיכון, ועל כן הוא משתדל לאכול רק מוצרים שהיו במזרח התיכון לפני כבר כמה אלפי שנים. אותו הדבר לגבי שתייה, הוא משתדל לשתות רק משקאות ששותים כבר מאות או אלפי שנים.

הלוגיקה שלו היא כזאת. מוצר שנצרך ע"י אבות-אבותיו של טאלב במשך אלפי שנים, יצר סוג של ברירה טבעית. כל מי שהיו לו גנים שרגישים למוצרים האלה, כנראה נפטר בגיל צעיר, ואלו ששרדו, והביאו צאצאים, הם אלו עם גנים שמתאימים למוצרים הללו. לכן, לטאלב נראה הכי בטוח לאכול מוצרים שהולכים בגנים שלו אלפי שנים אחורה.

אני קצת הושפעתי מזה, והתחלתי להשתמש כמעט אך ורק בשמן זית וחמאה, ולא בשמנים אחרים, "מודרניים" יותר. עם זאת, בניגוד לטאלב, אין לי מושג אם הגנים שלי מהמזרח התיכון, מספרד או ממזרח אירופה. אז קצת פחות ברור מה צרכו אבות אבותי אלפי שנים אחורה.

5. מוצרים מחברות קטנות יותר טובים. נקודה. אני עומד מאחורי המשפט הזה, אפילו שמי שכתב אותו הוא טאלב, ולא אני.

האופניים שלי מגיעות מיצרן גרמני קטן, והן יותר טובות מכל אופניים של חברה ענקית שיש. אני קונה בפולין רהיטים מנגרים וחברות קטנות, והם יותר יפים, יותר עמידים ויותר איכותיים מאלו התעשייתיים. את הדלתות בדירה שלי עשה אבא של ידידה, שאבא שלו בנה דלתות עץ וגם הסבא. אלו דלתות מעץ אלון שהם משיגים ישר מהיער. אין יותר טוב מזה, ואין חברת דלתות ענקית שתספק את אותה הדלת המושלמת שהוא יצר.

זה נכון פי שבעתיים לאוכל, לחם, גבינה, בירה, ובעצם לכל מוצר כמעט שאני יכול לחשוב עליו. יוצאי הדופן היא אולי טכנולוגיה חדשה, גם בגלל ענייני זכויות יוצרים, גם בגלל ענייני ידע חלקי וגם בגלל מגבלות טכניות של יצרנים קטנים. אבל אני בטוח שבבוא היום יהיו יצרנים קטנים של מסיכות מציאות מדומה, והם יבנו מסיכות פי אלף יותר טובות משל חברות הענק.  באלקטרוניקה יש חברות קטנות כמו Teenage Engineering שמקבלות מעמד קאלט בגלל האיכות.

אם תשאלו את טאלב הסיבה היא Skin in the game. בחברות קטנות הבעלים מעורבים בתהליך הייצור, משלב התכנון ועד ההשקה. חשוב להם שהמוצר יהיה טוב, כי אם הוא לא, אין להם זכות קיום. אין להם כסף לפרסומות ענק, יצירת ברנד או חדירה אגרסיבית לנקודות שיווק. זכות הקיום היחידה שלהם היא האיכות. שלא לדבר על כך שבעלים קטנים מרגישים גאווה כשלקוחות מרוצים מהמוצר שלהם.

בחברה גדולה הבעלים לא רואה ולא נוגע ממש במוצר. גם לא המנהלים ברמות הגבוהות. לעובדים אין שום קשר רגשי לחברה, והדאגה העיקרית שלהם היא למקסם רווחים על חשבון עלויות. הם יכולים לפצות על איכות נמוכה באגרסיביות עסקית: שיווק או הפצה.

מוצר טוב, אומר טאלב, לא צריך שיווק אגרסיבי. אלו המוצרים הלא טובים שצריכים.

לכל מה שנאמר פה יש גם דוגמאות הפוכות. סופרים ומוזיקאים טובים לא יפרצו בלי שיווק טוב. כולנו מכירים אנשים שעושים מוזיקה מדהימה אבל לא מגיעים להצלחה בגלל דברים שלא קשורים לאיכות המוצר. גם אוכל טוב צריך לדעת לארוז נכון, להנגיש ללקוח. שום דבר לא מעציב אותי יותר מחומוס מושלם על צלחת פלסטיק. יש גם חברות ענק עם נשמה של אמן, כמו אפל, בימי סטיב ג'ובס, שכל כך היה איכפת לו מהמוצרים עד כדי כך שהוא אפילו רצה שהם יהיו יפים מבפנים.

6. "אקראיות, בלאגן, הרפתקאות, חוסר וודאות, גילוי עצמי, או אפילו חוויות כמעט טראומטיות — אלו הדברים עבורם שווה לחיות, בטח לעומת החיים המהונדסים, מזויפים ולא יעילים של מנכ"ל עם חליפה, לו"ז דחוס ושעון מעורר".

נשאר לי עוד ספר טאלב אחד לקרוא לפני שאסיים את הכתבים שלו, Skin in the Game. אבל טאלב כבר הכריז על ספר חדש, Fallacies: מסקנותיו ממלחמות ציוצים בטוויטר בשנים 2018-2023 (לא צוחק).

לא בטוח אם אקרא אותו, הפורמט קצת מוזר לי, אבל אם כן, אז אולי אקנה עותק פיזי לשם שינוי, כי נראה שב-Fallacies חשוב העמוד.

OK, The new book is turning to be vastly more general than I thought.
Allora: a New Title: "Fallacies".
Polite for "Recollections of an active BS Busting mission 2018-2023". pic.twitter.com/BXhmYHyr54

— Nassim Nicholas Taleb (@nntaleb) November 24, 2022

[Antifragile – נאסים טאלב, 426 עמודים, 2012]