יומיות 13.04.2023: הגלובליזם של הקלישאה

פרוייקט ספרי עיון 2022 הושלם! פורסמו ביקורות על חמשת ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי ב-2022, כולל ביקורת בונוס על ספר ח"ח אחד. אלו ביקורות מושקעות, והיה לא קל לכתוב אותן, אבל אני מרוצה מהתוצאה.

עתידות: בקרוב יעלה פוסט סיכום ספרי 2022! רק בארבעה חודשי איחור, שיפור אדיר עבורי.

1. לפני שנה וחצי כתב סקוט אלכסנדר פוסט שלא מניח לנפשי מאז. הוא עסק בהבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי. בעידן הקלאסי גברים לבשו בגדים צבעוניים מרהיבים, בעידן המודרני הם עברו לחליפות אפורות. בעידן הקלאסי הבניינים היו מרהיבי עין, בעידן המודרני הם קוביות משעממות. לא סתם החלק הכי יפה של כל עיר הוא "העיר העתיקה". אותו הדבר נכון להרבה לתחומים אחרים.

מה מציק לי בתיאוריה? שני דברים. הראשון הוא שאני בכלל לא בטוח שהיא נכונה! כאילו כן, בגדים פורמליים הפכו משעממים, אבל מה לגבי שאר הביגוד? פאנק? היפ-הופ? מה שזה לא יהיה שסטטיק ובן אל לובשים? ביגוד לא-גברי או לא-סטרייטי? הם ביי פור יותר צבעוניים ויפים מבגדי היום-יום של העבר.

אבל לגבי ארכיטקטורה אני מסכים לגמרי: ככל שהבניין ישן יותר, ככה הוא יפה יותר, ואין שום דבר שאנחנו בונים כיום שיותר יפה מערים עתיקות.

לכן הדבר השני שמציק לי הוא 'למה?'. כאילו, האם בניינים פשוט מקבלים יותר אופי עם זמן? האם זאת הבניה המהירה והזולה שיוצרת בניינים פחות יפים? או שמא זה בגלל שתיכנון ערים התחיל להיות סימטרי,בניגוד לתיכנון אורגני, שמתאים לתנאי השטח, כמו פעם. אני שייך לאסכולה המדעית שגורסת שסימטריה זה פיכסה.

בעודי מהרהר בשאלות אלו, כבר שנה וחצי כמו שאמרתי, יצא מאמר חדש לעולם, The age of average. במבט ראשון הוא עוסק באותן השאלות.

בתחילת שנות ה-90 שני אמנים רוסיים, קוראים להם ויטאלי קומאר ואלכסנדר מלמד, ערכו סקר בארצות שונות: מהי יצירת האמנות המושלמת בשביל אנשים בארצות האלה? התוצאות היממו אותן: כולם רצו תמונה פסטורלית של צמחייה ירוקה על רקע שמיים בהירים עם קצת חיות או בני אדם. ככה יצא בכל התרבויות.

במקרה אחר, אשה בשם לורל שוולסט, רצתה לקבל מ-Airbnb השראה איך לעצב את הדירה שלה, רק כדי לגלות שרוב דירות הפופולריות ב-Airbnb נראות אותו הדבר – בכל העולם! קירות לבנים, עץ לא מעובד, מכונות נספרסו, כסאות Eames, קיר לבנים חשופות ומדפים פתוחים.

הכתבה ממשיכה לחקור ומגלה שגם כל בתי הקפה המודרניים נראים אותו הדבר! אותו עיצוב סקנדינבי ותפריט קפה בכל מקום ובכל מדינה. וזה ממשיך וממשיך: קו החוף נראה זהה בכל המדינות, לכל המכוניות המודרניות עיצוב דומה, כמו גם הלוגואים של חברות המכוניות. פוסטרים של סרטים, כריכות ספרים ומותגי קוסמטיקה – כולם דומים בצורה מטרידה. בעצם, עזבו את זה: כל האנשים נראים דומים כיום! כאילו, לכולם אותו הסטייל, מניירובי ועד פאריס.

במבט ראשון קל להאמין ל-The of average. כל טענה כזאת מגובה בקולאז' תמונות של דברים שונים שנראים אותו הדבר. במבט ראשון גם קל לחשוב שזה קשור לפוסט על ההבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי. אבל במבט שני — לא.

לא כל דירות ה-Airbnb דומות. בכל עיר שהייתי מצאתי דירות אדירות ומקוריות, עתיקות או חדשות, מוזרות בקטע של בעלי הדירה עיצבו משהו מקורי (הייתה דירת ג'אז מטורפת בקראקוב) או מוזרות בקטע של דירה סופר ישנה עם המון אופי (היו לי המון כאלה).

גם לא כל בתי הקפה המודרניים דומים. כאילו, כן, בכל עיר שהייתי בה בעשור האחרון יש בית קפה שמתאים לתיאור הקלישאתי שבכתבה, אבל בדר"כ הוא אחד מיני רבים שלא מתאימים. אותו הדבר נכון לכל הטענות של הכתבה: יש המון ספרים עם עטיפות זהות, אבל יש גם המון ספרים עם עטיפות מקוריות.

מה שהכתבה מראה זה קלישאות. הקלישאה של דירת Airbnb היא כמו זו שבכתבה, והקלישאה של תמונה פופולרית היא תמונה פסטורלית.

קלישאה זה לא מושג מודרני. כלומר, אני לא יודע מתי הומצאה הקלישאה, אבל אני מניח שזה קרה ברגע שהתקשורת והטכניקות איפשרו את זה. כשאנשים מעצבים דירה הם רוצים מקום שנעים לחיות בו, לא מחפשים לעשות איזה סטייטמנט עיצובי לגבי כמה הם מוכשרים. אותו הדבר הולך לכל תחום שמתואר בכתבה, ואני מוכן להתערב שאם  נחקור ציורי קיר של האדם הקדמון באיזור אגם הים התיכון נגלה שהרבה מהן דומים, עד כדי קלישאה.

[זה מה שמקבלים כשמחפשים תמונות של cavemen drawing in caves]

מה שכן הכתבה מדגימה הוא את הגלובליזם של הקלישאה.

אני כותב שורות אלו בפאב פולני עתיק בוורשה, והוא מקסים. לא תמצאו כמוהו בשום מקום מחוץ לפולין, ואולי גם מחוץ לוורשה. הוא בקתת מעץ, עם אח, תפריט וורשוואי, וילונות מנוקדים ומנורות ישנות.

אבל האם זה פאב ייחודי? לא ממש. יש כמוהו בטח לפחות 20-30 בוורשה, ואם הייתי מגיע לעיר בתקופה בה הקימו אותו (אין לי מושג מתי זה), בטח הייתי מגלה לפחות מאות פאבים עם עיצוב וקונספט זהה. זה לא פאב ייחודי, זה פאב קלישאה, רק של זמן ומקום אחר.

פעם הקלישאה הייתה מקומית. היו פאבים של וורשה והיו פאבים של קראקוב. בת"א בכלל היו בתי קפה, ובירושלים חומוסיות או משהו כזה (אני ממציא מהראש, אל תקחו את זה כעובדות). אבל הפאבים המודרניים של וורשה דומים לאלו של ברלין, תל אביב או סן פרנסיסקו.

הגלובליזם של הקלישאה לא מראה שאין מקומות יחודיים או מקוריים, היא פשוט טענה שהקלישאות הפכו זהות בכל העולם. זה תהליך שמתרחש כבר הרבה שנים, ועכשיו מתעצם עם כלי AI כמו מידג'רני או chatGPT. אני רואה התלהבות מתמונות שחוללו ע"י AI, אבל אני מגלגל את העיניים וחושב "קלישאה". אני לא יכול להבדיל בין טקסט שנוצר בין chatGPT לבין אדם שכותב קלישאות, אבל אני כן רואה לפעמים טקסטים כל כך מקוריים שפשוט ברור שהמכונה לא יצרה אותם. ראו למשל אייטם 5 למטה.

זה לא מדכא אותי, קלישאות תמיד היו ותמיד יהיו, והן אף פעם לא נועדו עבורי. יחד איתן יש כיום כמות אדירה של דברים מקוריים בעולם. ולמרות שטרנדים מקומיים יותר קטנים מבעבר (אם הם מספיק גדולים הם הופכים לגלובליים), הם עדיין קיימים, ואני אפילו יותר נהנה מפעם לחפש ולגלות אותם.

איך כל זה קשור להבדלים הויזואליים בין העידן המודרני לעידן הקלאסי? זה לא. אני לא חושב שאלו הבדלים שמבטאים קלישאות. המאמר שהזכרתי בתחילת האייטם הזה כנראה תמשיך להטריד אותי עוד זמן רב.

2. יש עוד דברים מיוחדים בעולם. בתמונה למטה אתם רואים בית תה על עץ שעיצב הארכיטקט Terunobu Fujimori [מקור, רשיון GNU Free Documentation].

3. את ליל הסדר חגגתי ברביעי בערב, אבל את הפסחא ציינתי בראשון בבוקר כבר בפולין. את הפסחא בפולין חוגגים עם ארוחת בוקר מסורתית, וזה מה שאני קיבלתי:

4. אם אתם משתמשים, כמוני, בפיירפוקס, ותנסו לגלוש לכתובת 'about:mozilla', תקבלו ציטוט רנדומלי מהספר The Book of Mozilla.

מדובר בספר פיקטיבי, שמעולם לא נכתב. אבל לכל ציטוט יש משמעות לאירוע כלשהו, ואתם יכולים לקרוא את המשמעויות בויקיפדיה. אחד מביצי ההפתעות היותר מגניבות.

5. מסה כפוית טובה על גברים יפנים מאת זוהר דובינצ'ק היא המסה הזוכה בפרס ון ליר לכתיבה מסאית. אוקי, אני לא ממש מכיר את הפרס ויודע מה משמעות הזכייה, אבל זה גם לא משנה, כי מדובר באחד הטקסטים המשובחים שקראתי בשנה האחרונה, ואולי בכלל. כאילו וואו <אמוטיקון של פה פעור>. קריאה מומלצת, באמת.