יומיות 25.04.2023: פיצה פולנית

חזרתי מסופ"ש ארוך ב-Sopot.

סופוט היא עיירה קטנה, כולה 30 אלף תושבים, שתחומה בין גדנסק לגדניה. בגלל ששלוש הערים צמודות, נהוג לחשוב עליהן בפולין כעל עיר אחת, ה-"tri-city".

אבל בכל זאת, סופוט שונה. היא פרופר עיירת נופש מאז המאה ה-17, ולפני זה היו בה בעיקר אחוזות אצילים. כל העיירה צורחת "נופש!". נהניתי נורא.

1. נמשיך עם קולינריה פולנית, אבל לא מהסוג שאתם חושבים!

בקיץ 2018 עשיתי טיול אופניים מברלין לגדסנק. באיזשהו שלב, בעיירה בשם Sluspk, עצרתי בפיצריה הומה והזמנתי, נו, פיצה. שלוש הנשים שהריצו את המקום הכינו בעליזות רבה את מה שהגדרתי אז "הפיצה הגרועה ביותר שאכלתי אי פעם".  את רוב הארוחה ניהלתי בצ'יטוט עם חברים פולנים, שגם צחקו ש"חה חה, פולנים לא יודעים להכין פיצה, הם חושבים שזאת סופגניה, כמה מצחיק".

בדיעבד חטאתי אז ביהירות. המאפה שאכלתי, "פיצה" הם קראו לו, היה בצק סופגניה אפוי ורך, עם רוטב עגבניות פשוט והמון פטריות עליו. פיצה זה לא, אבל זה כן היה מאד טעים.

לאחרונה גיליתי בלוג פולני, Fast Food Poland, שמתמקד בעיקר בפסט פוד שיש רק בפולין. כל מיני מקומות שהם או היסטוריים או מקוריים עם מנות מאד פולניות.

מ-Fast Food Poland למדתי שהמאכל שאכלתי ב-2018 הוא אכן לא פיצה. הוא "פיצה פולנית", שזה מאכל אחר לגמרי, ואם מנתקים אותו מהשם, הוא גם טעים. הרבה פולנים, בעיקר צעירים סנובים קוסמופוליטיים שרוצים פולין קלישאה, לא מוכנים לקרוא לזה אפילו "פיצה פולנית", אלא או "סופגניה עם פטריות ורוטב עגבניות" או, לעיתים יותר קרובות, "איכס". סנובים כמו שאני הייתי.

אבל פולנים שנולדו בשנות ה-70 וה-80 לא הכירו שום פיצה אחרת חוץ מהפיצה הפולנית. לא הייתה כמעט אפשרות אז לעזוב את פולין לשום מקום שהוא לא ארץ קומוניסטית. מבחינתם פיצה פולנית היא נוסטלגיה קדושה.

הנה סיפור הרקע של הפיצה הפולנית. ב-1975 המנהל של רשת סופרמרקטים הקומוניסטית ב-Sluspk היה באיטליה והתאהב במאכל שנקרא פיצה. לא הלם טוטאלי. בכל זאת, זה אחד המאכלים הטעימים בייקום.

כשחזר ל-Slupsk הוא החליט שפולין צריכה שיהיה לה מאכל דומה. הביאו תנור למסעדת הפועלים Poranek (או יותר מדויק, בר חלב, למי שמכיר את פולין ויודע מה המשמעות), והתחילו לאפות משהו שמזכיר את הפיצה שאכל אותו המנהל. היות והוא לא הבין כלום על בישול, השתמשו במקום בבצק שהם הכירו – בצק שמרים, ורוטב העגבניות היה מתקתק, כמו שנפוץ בפולין. במקור הם רצו לשים על הפיצה בשר, אבל היות והייתה ומדובר בשנות ה-70 בפולין, והיה קשה להשיג בשר, החליטו בסוף לשים פטריות. כך נולדה הפיצה הפולנית.

האם זו פיצה כמו ששאר העולם מכיר אותה? ברור שלא. אבל מה זה משנה? אנשים אהבו את זה, המקום הפך לפופולרי, נוצר תור בפתחו, ושאר פולין העתיקה את המאכל.

הרבה מהמקומות שמגישים פיצה פולנית עדיין קיימים, 40-50 שנה מאוחר יותר. הם עדיין מלאים ועדיין יש להם לקוחות. אני מניח שבגלל שהמחיר בדר"כ זול, אבל גם כי להרבה אנשים זאת נוסטלגיה, והרבה אנשים אחרים פשוט אוהבים את המאפה.

מוקדם יותר השנה התחיל Fast Food Poland לבקר את כל הפיצריות הפולניות ההיסטוריות בפולין  כדי לכתוב עליהן סדרת ביקורות. עוד לפני שהוא פירסם את הביקורת הראשונה, כבר החלה סערת תגובות בפייסבוק שלו רק על פי התמונות שהוא העלה מהמקומות.

מסתבר שפיצות פולניות מוציאות המון אמוציות מפולנים. הפולנים הצעירים, שרוצים להתרחק מהמורשת הקומוניסטית כמה שיותר מנסים להגחיך את הפיצה הפולנית. מבחינתם עדיף להרוס את כל המקומות שמגישים אותה, ולהגיש רק פיצות "כמו באיטליה". האירוניה היא שהנסיון להתכחש לפיצה הפולנית, כי "אנחנו לא פרובונציאליים", היא מה שהופך אותם לפרובונציאליים.

Fast Food Poland העלה ביקורת יפייפיה על התגובה שלו לכל אותם האנשים שבזים לפיצה פולנית. הוא גם העלה ביקורת על Poranek. את שתיהן אתם יכולים לקרוא עם תרגום של גוגל (פה ופה).

הסנוביות כלפי אוכל "לא אותנטי" היא משהו אוניברסלי אני מניח. בישראל, ניב גלבוע ביוטיוב בוחן כל מסעדה "עד כמה היא נאמנה למקור", ואם יש בה טיפת ישראליות, אז הוא נאנח בהתנשאות. הגישה הזאת התנגשה בעצמה ברגע שהגיע למסעדה סינית אותנטית בתל אביב, הזמין מנות הארדקור, ולא אהב אותן. כי לא כל אוכל מיתרגם כמו שצריך, ויש מנות שצריך לגדול עליהן כדי לאהוב אותן.

יש לנו משהו בישראל שדומה לפיצה פולנית? אני לא בטוח. אנחנו לא היינו מנותקים מהעולם המודרני בשום שלב בקיום שלנו. כן, יש מסעדות אסיאתיות של שנות ה-80, אבל אני לא בטוח שהן יחודיות לישראל. גם הסושי שכל כך פופולרי בישראל הוא לבטח לא יפני, אבל אני לא יודע אם הוא הומצא פה, או ייובא מארה"ב.

אני התחלתי לאחרונה לבקר מסעדות פולנים היסטוריות בעקבות Fast Food Poland, ואם אתקל במשהו מיוחד ששווה לדווח עליו, תראו את זה בבלוג.

2. אין לי כמעט מידע על התמונה הזאת. שם האמן, שכתוב רק בסינית, הוא "ברזל רנדומלי". לתמונה הוא קרא, בתרגום אוטומטי לעברית, "יום הנקיון".

התמונה היא כמו סצינה מסיפור אפי. מסרט מלחמת הכוכבים הכי טוב שלא נעשה. ממש ז'אנר של דת טכנולוגית. אהבתי.

3. היו כמה תגובות מעולות על הפוסט הגלובליזם של הקלישאה. בין השאר שאלתי שם "למה בניינים ישנים יותר יפים מבניינים מודרניים?", ומסתבר שאני לא היחיד שחוושב על זה! לכו לקרוא את התגובות של עידן, אסף ויואב ותצטרפו לדיון.

הנה עדכון קטן בנושא מהצד שלי. עשיתי הליכה עם חבר בוורשה שבוע שעבר, יש מזג אוויר יפה עכשיו, וסיפרתי לו על התזה של בניינים מודרניים פחות יפים. הוא ישר הגיב, "אבל זה לא נכון! תסתכל סביבך!". ואז הסתכלתי, וברחוב בו היינו זה באמת היה לא נכון.

כלומר, היינו באיזשהי רחוב קטן בשכונה רחוקה מהמרכז שיש בו בעיקר בתים פרטיים חדשים. כל קוטג' חדש כזה היה גם מיוחד וגם מהמם. לא הייתה פה קלישאה.

אז לפחות בפולין, כך הסבירו לי, אנשים משקיעים הרבה בעיצוב הבתים הפרטיים שהם בונים. מאד זול לקנות קרקע אם לא איכפת לכם לגור בשולי העיר או קצת מחוץ לה, כל מעמד ביניים תחתון יכול לעשות את זה. יש הרבה אנשי מקצוע שיכולים לעזור לכם לבנות בית.

אז אולי הבעיה היא שבנייני מגורים מעוצבים ע"י חברות ענק חסרות לב, אבל בתים פרטיים, בפולין לפחות, מעוצבים ע"י אנשים רגילים שעושים דברים מהממים כי זה בית לכל החיים עבורם. ואולי בעת העתיקה היו פשוט פחות חברות ענק חסרות לב?

סתם מוסיף עוד נקודה למחשבה, זה לא הפתרון בנושא מורכב זה.

4. זוכרים שכתבתי על אירוע השקת הספר של אלי אשד בהשתתפות אורי פינק לפני 3 שבועות? אז עכשיו גם אשד עצמו כתב על האירוע.

5. התאהבתי לגמרי בקומיקס Dinosaur Couch, הוא שילוב של מקסים ומחמם את הלב. הדבר היחיד שמבאס בו זה שהוא רק באינסטגרם ולא באתר משלו.פחות נוח לעשות ככה בינג'.