יומיות 13.05.2023: אלף מילים על פלא החרדל השומי

בדצמבר 2021 קניתי דירה בוורשה. בעלי הזכרון הטוב אולי זוכרים כמה היה קשה לי לבצע את העברת התשלום לדירה מהבנק בישראל. עשרה חודשים נמשך שיפוץ הדירה, ובאוקטובר 2022 עברתי אליה סוף סוף.

לשפץ דירה בפולין זאת חוויה מוזרה עבור ישראלי. אנשים המקצוע יסודיים, מקצועיים ואיטיים. אף אחד בפולין לא משפץ דירה במשך חודש – המהירות הזאת היא נגד היסודיות שהתרבות דורשת.

איש השיפוץ ששכרתי, קששטוף שמו, הוא איש רזה עם אנרגיה בלתי נגמרת. בסוף כל יום הם היו מנקים את החדר ששיפצו, מסדרים את הכלים יפה, שיהיו מוכנים ליום הבא. כל פעם שבאתי לראות איך מתקדמים השיפוצים – בדר"כ בהפתעה בלי להודיע קודם – הדירה, למרות הקירות החשופים והשבורים, הייתה יותר מסודרת ונקיה מהחדר שלי כרגע.

גולת הכותרת של השיפוץ היא הדלתות. יש לנו חברה שמגיעה ממשפחה של נגרים שעושים דלתות. זאת לא בדיחה. אבא שלה, סבא שלה, סבא רבא שלה וכך עוד דורות אחורה מייצרים דלתות מעצים שהם כורתים בעצמם ביער. זאת אמנות נעלמת, אפילו בפולין.

הדלתות האלה עולות פי 2 או 3 מדלתות תעשתיות, אבל תמיד חלמתי על דירה מלאת דלתות עץ טבעי מלא, אז הזמנתי 7 כאלה. בגלל שהם מלאים בהזמנות, האח של החברה הכין את הדלתות במיוחד עבורנו. זה לא המקצוע שלו (הוא כבאי), אבל הוא מכיר את רזי המקצוע מהמשפחה ומדי פעם עושה את זה בשביל אקסטרה כסף. לקח לו ארבעה חודשים להכין אותם, גם כי זה תהליך ארוך וגם כי זה היה בזמנו הפנוי, אבל עכשיו הדלתות מותקנות והן נ-ה-ד-רות.

ההקדמה הייתה אמורה להיות בכלל על נושא אחר, אבל היא מתארכת קצת, אז נמשיך את סיפורי דירת ניימן בוורשה ביומיות הבאות.

1. עכשיו למשהו אחר לגמרי ואקלקטי להחריד.

לפני שלוש שנים בערך, באביב הראשון של הקורונה, כשעוד היה סגר אבל כבר לא נורא הדוק, טיילתי עם חבר במבצר ולוכה (Wloche, בפולנית) בוורשה. קוראים למקום מבצר אמנם , אבל הוא יותר כמו גבעה ארוכה ירוקה עם הרבה חפירות סביבה. אני מניח שפעם הגבעה הזאת הייתה מבצר, אבל הטבע הוא ייצור חסר התחשבות.

הערה: "19 מבצרים מקיפים את וורשה. יש עוד 10 מבצרים פנימיים, ושבעה נוספים ליד העיר העתיקה. חלקם מוקדי תיירות, חלקם מתחמים מודרניים, אבל רובם נשכחים ועצובים." משפט מתוך הפוסט הכי עצוב שכתבתי בתקופה הקורונה, שדי משקף איך הרגשתי דאז.

נחזור למבצע ולוכה. עודנו הולכים בשבילי המבצר, ופתאום צועק החבר, "תראה, אליאריה שומית! בוא נקטוף!".

כאילו, הוא לא צעק "אליאריה שומית", כי הוא לא דובר עברית, הוא גם לא צעק "Alliaria petiolata", שזה השם המדעי באנגלית, גם לא "חרדל שומי" (Garlic Mustard) שזה השם העממי באנגלית, ואפילו לא "שום מצוי", שזה השם העממי בפולין. הוא יותר אמר משהו כמו "היי, אני מכיר את הצמח הזה. יש לו טעם של שום, בוא נקטוף".

קטפנו.  החרדל השומי קיבל את שמו כי ששוברים את העלים שלו נודף מהם ריח חזק של שום. קטפתי מאז הרבה חרדל שומי, וכל פעם אני מחזיק את העלים שלו בתיק כמה שעות עד שאני חוזר הביתה, ובסוף התיק מסריח כאילו השריתי בו שום ירוק במשך יום שלם.

תוסיפו לזה את העובדה שמהגרגירים של הצמח אפשר להכין סוג של חרדל, והנה קיבלתם לכם שם עממי שכותב את עצמו. למה לא אימצו את זה בתור השם המדעי? מדענים עושים דווקא, שתדעו לכם.

יש לחרדל שומי עונה קצרה של קצת יותר מחודש, ובאותה השנה לא הספקתי לעשות יותר. שנה אחרי זה מצאתי, ממש לקראת קצת העונה, שדה קטן ונסתר של חרדל שומי ליד הדירה הקודמת. הם הלכו ישר לסלט. אותו הדבר חזר שנה שעברה, בה הייתי עסוק מדי בשביל לחקור את החרדל השומי (ושוב, אני אפנה לפוסט מהעבר שמדבר על ההפסקה שהייתה בבלוג באותה התקופה).

אבל השנה כאמור עברתי דירה, אני במצברוח מצוין, יש לי יותר זמן פנוי, ומסתבר שבפארק מול הדירה יש הרבה חרדל שומי. לא המון, עדיין צריך לדעת לאתר אותו, אבל הרבה. בקטע של לא צריך לעבוד קשה מדי בשביל לחפש ולמלא שקית גדולה שלו.

בתור צמח תבלין לסלט החרדל השומי טעים אבל בעייתי מבחינת מרקם. העלים שלו מחוספסים והרגשתי – או שאולי דמיינתי – שהם נתקעים לי בגרון, אפילו אחרי שקצצתי אותם. אז השנה הלכתי על שימוש אחר: פסטו.

עירבבתי במיקסר כמות נדיבה של עלי חרדל שומי, הוספתי צנוברים, קצת אגוזי מלך (כי צנוברים עולים הון בפולין) ושמן זית. יצא מדהים. רוטב עשבוני עם טעם עשיר של שום אקזוטי, וזה למרות שאין בו טיפת שום. עשיתי כמות יפה של צנצנות והבאתי גם לחברים. הבנתי שלהבא כדאי לי לנסות להשתמש גם בגבעולים של הצמח.

מעודד מהתוצאה הלכתי ללמוד עוד על חרדל שומי. אז ככה: מסתבר שזה צמח מאד נפוץ בחלקים רבים של העולם. הוא אחד מצמחי התבלין העתיקים ביותר באירופה. למעשה, ניתוח כדי חרס מתרבות ה-Funnelbeaker שהייתה באירופה בשנת 4000 לפנה"ס (סביב נהרות האלבה והויסלה), מגלה שכבר אז השתמשו בחרדל שומי בתור עשב תיבול. לפני 6000 שנה. יא-ואר-אדי. נראה לי שזה מספיק שנות ניסוי כדי להבטיח שהוא כנראה בטוח מאד למאכל.

לא רק שגיליתי צמח תיבול חדש, אלא גם תרבות עתיקה שלא ידעתי עליה בשם Funnelbeaker. אני מסוג האנשים שדברים כאלה עושים להם את היום, לכן המשכתי לקרוא על חרדל שומי.

אז ככה: בארה"ב החרדל שומי נחשב לצמח פולש. הנה מאמר שלם שמסביר מה עושים אם חרדל שומי מחליט לפלוש למדינה שלכם. המאמר הזה גם מספר שיש לתבלין שמות עממיים נוספים: Poor Man’s Mustard, Hedge Garlic, Garlic Root או Jack-by-the-Hedge. כשאני נתקל במהלך מחקר על צמח תבלין חדש ב-8 שמות תוך עשר דקות, אני מבין שמדובר בצמח סופר עתיק וסופר פופולרי. איך לא שמעתי עליו עד היום זה נס.

גם בפולין לא נראה שכיום מדובר בצמח ידוע מאד. חוץ מאותו חבר, שהוא חובב ליקוט, לא פגשתי אף אחד ששמע עליו. כשאני מספר לפולנים שהכנתי פסטו מחרדל שומי (ומשתמש בשם הפולני), הם חושבים שאני מתכוון לשום ירוק. הראיתי את זה לחברים עכשיו בהליכות, והם לא ידעו שמותר לאכול את זה. אני יכול רק לשער שזה חלק מהידע העממי ש"אבד" לאנשים עירוניים בזמן התיעוש והקומוניזם.

אבל למה יש לחרדל השומי בעצם ריח חזק של שום? הרי, כמו שכתוב באתר של ד"ר רחלי עינב, "אם הצמח משקיע אנרגיה בריח לא שגרתי למשפחה בוודאי יש בכך יתרון". נשמע הגיוני, נכון? היא מסבירה שהחומרים האלה מעכבים נביטה של צמחים אחרים, וכך בעצם עוזרים לחרדל השומי לפלוש.

הנה הדבר השלישי שלמדתי במהלך כתיבת פוסט זה. לתופעה של צמח אחד מעכב את הנביטה של צמח אחר קוראים "אללופתיים" (תחשובים כמו המילה אלופים, רק שמישהו לחץ יותר מדי זמן על חלק מהמקשים, ואז האותיות נכתבו פעמיים).

ויקיפדיה העברית מסבירה שאללופתייה – אני חולה על המילה הזאת – היא "תופעה של השפעת גומלין בין מינים ביולוגיים שבה מזיק מין אחד לאחר, אך הראשון אינו ניזוק". ניסוח מוזר משהו שבא לאמר שהצמח הראשון לא מנסה להרוג את הצמח האחר, אלא רק להאט אותו.

בישראל חרדל שומי גדל רק במקום אחד, בצפון הגולן, בלועו של הר אביטל. הוא כמובן צמח שמור בסכנת הכחדה, כי זה נכון לכל כך הרבה צמחים בישראל.

את העובדה הזאת גיליתי מהמאמר בצמח השדה שכתב מייק לבנה. לבנה מתאר את החרדל השומי, ואני אעתיק כדי שלא תאשימו שאני ממציא, כ"העלים התחתונים דמויי כליה ותמימי שפה". אני לא בטוח מה זה "תמימי שפה" (עם שפה שלמה?), אבל אני כן מבין שהצורה שלהם הזכירה לו כליה.

תהיתי מי זה המייק לבנה הזה שמשווה צורות של דברים לאיברי גוף פנימיים. ובכן, מסתבר שמייק, שנפטר ב-2011, היה נחשב לאחד ממדריכי הטבע המפורסמים של ישראל לאיזור הגליל, ובעיקר החרמון.

בצמח השדה מספרים ש: "יומיים לאחר עלייתו של אתר צמח השדה לרשת האינטרנט ביוני 2006 התנדב מייק לכתוב את הערכים ומהלל לצמחים שכה אהב, קצב העבודה שלו היה מדהים, הוא הספיק לכתוב כ-1000 ערכים תוך כדי התמודדות עם מחלתו". כבוד.

הדבר היחיד שמוזר לי בכל המחקר הזה על חרדל שומי זה שכולם מתעקשים שהוא גדל במקומות מוצלים וקרים. אבל זה לא נכון. כאילו, באיזור בו אני גר הוא גדל על גבעות שחשופות לשמש, באמצע שדה, או סתם בצידי השביל.

אז יכול להיות שזה נכון רק למינים מסוימים? יכול להיות שפולין כולה היא מקום "מוצל וקר" רוב השנה, ועל כן הצמח גדל בכל מקום? לא יודע, אין לי איך לבדוק. אני הולך לאכול פסטה עם פסטו חרדל שומי כי כל כתיבת הפוסט הזה עשתה אותי מהזה רעב.

2. Spy-O-Rama הוא משחק שעוד לא יצא מאת בחור בשם ניק קרבר. הסטייל שלו מרהיב, וסרטוני הדוגמא שהוא מעלה פשוט מהממים.

3. טוב, הנה סרטון לדוגמא מתוך Spy-O-Rama, שלא תשארו סתם סקרנים.

Here's the updated getaway car in-game!#screenshotsaturday #madewithunity #gamedev pic.twitter.com/2tnSdyjuL6

— Nick Carver (@NickDCarver) May 6, 2023

4. התחלתי לקרוא את Salt Fat Acid Heat של סאמין נוסרת, ו-וואו. כאילו, ואוו. זה ספר הבישול שחיפשתי כל החיים, כי הוא יותר קורס בישול מאשר ספר מתכונים. יש גם סדרה של נטפליקס, אבל אני כידוע איש של ספרים, לא סדרות.

5. תרשמו את התאריכים: ב-29-30 ליוני, או י-י"א בתמוז בלוח שנה עברי, יתקיים כנס שענטז הראשון על פנטזיה, יהדות ומה שביניהן. ראו עוד פרטים פה, ודעו לכם שאני מת על הרעיון.

6. בזבזתי חצי יום מהחיים בנסיון להבין איזה חומרה יש לי על הלפטופ, ומה המשמעות שלה. לא תאמינו כמה זה קשה. פרטים כמו איזה כרטיס גראפי הגיע עם המחשב, מה היכולות שלו, ומה אומר בעצם כל סעיף בפירוט היכולות שלו, הן שאלות שדי קשה למצוא להן תשובות.

בסוף מצאתי – לא נכנס לזה עכשיו – אבל בדרך גיליתי שלמעבד  קוראים "AuthenticAMD", שזה שם די מוזר למעבד.

אז בדקתי, ולכל מעבד יש שם בעל 12 תווים, כי זה המקום שנותר למהנדסים לכתוב את שם המעבד. יש שמות יחסים נורמאליים, כמו זה שלי או "GenuineIntel", אבל יש גם שמות כמו "SiS SiS SiS". אני אמיתי. הנה ההסבר של מישהו לעניין. הצחיק אותי.