יומיות 18.06.2023: מאמרי הדעה של טד צ'יאנג

ביליתי סופ"ש ארוך ב-Ilawa. כן, שוב Ilawa, פעם חמישית שאני חוזר לשם. למה? כי נראית ככה:

יש ב-Ilawa אוכל מסורתי מקומי מהמם וכבר הרחבתי עליו פה, ובגלל שהוא עונתי, יוצא שכל פעם אני אוכל משהו אחר ואומר "וואו" מחדש.

הפעם אכלתי קופתאות תפו"א ממולאות בתותים, לא רק בגלל שזאת עונת התותים, אלא גם בגלל שזאת עונת תפוחי האדמה. אני אסביר: תפוחי האדמה שאוספים במאי-יוני נקראים תפוחי אדמה צעירים. הם רכים יותר, עמילנים יותר וטעימים יותר מאלו המבוגרים.

הזמנתי את המנה בספקנות, כמעט הכרחתי את עצמי. הבחירה הייתה בין זה, לבין פסטה תותים או קוטלט חזיר ברוטב תותים, ושתיהן דיברו אלי אפילו פחות. אבל אז לקחתי ביס, ו…. ואוו. וואוו.

תקשיבו, זאת אחת המנות אם לא ה-. היא נמצאת על התפר בין מנה עיקרית לקינוח, וכנראה שממלאת את שתי הפונקציות בו זמנית, בגלל שהיא גם מתוקה, אבל גם ממלאת עם כל קופתאות תפוחי האדמה האלה.

פרט טריוויה מעניין: Ilawa הייתה גרמנית עד מלחמת העולם השניה (קראו לא, איילה הגרמנית). אחרי מלחמת העולם השניה גירשו משם את כל המזרח פרוסים, והביאו פולנים ממזרח פולין (שעכשיו שייכת לאוקראינה) שיגורו שם. קולינרית התוצאה היא מטבח פיוז'ן מוזר כזה, שמציג מנות ממזרח פולין לצד מנות גרמניות, ומערבב בין המסורות.

1. גיליתי אתמול את מאמרי הדעה של טד צ'יאנג בניו יורקר ועל זה התבזבז הערב שלי. צ'יאנג כותב מאמרי דעה לניו יורקר מאז 2016, ובשבע השנים הללו הוא כתב כולה חמישה מאמרים.

חמישה מאמרים בשבע שנים זה דווקא לא קצב איטי  עבור צ'יאנג. הוא כותב סיפורים קצרים מאז 1990, וב-33 השנים הללו הוא פירסם רק 18 סיפורים. פירסמתי ביקורת על כמה מהם ב-2015, כולל הקדמה קצרה על הקריירה של צ'יאנג, אז לכו תקראו עוד שם. כל הסיפורים שלו הם סיפורי מופת, האיש לא יודע לכתוב משהו רע.

אבל תוך שלושה חודשים השנה פירסם צ'יאנג שני מאמרים בניו יורקר, קצב מסחרר בסטנדרטים שלו. שניהם על AI, שניהם מעוררי מחשבה. התכוונתי לקרוא רק את שניהם, אבל בשוונג המשכתי כבר לכל החמישה.

תשמעו, כל האייטם הזה הוא בעצם המלצה חמה ללכת לקרוא את המאמרים של טד צ'יאנג. בעיקר השניים האחרונים על AI, אבל גם השאר טובים. הוא כותב נהדר, הוא איש טכני במקצועו אז הוא מדבר לעניין, יש לו מחשבות מקוריות, ניתוח מעולה, והוא מחבר את הנושאים עליהם הוא כותב לדברים שלכאורה נראים הכי לא קשורים בעולם.

בואו נסקור את המאמרים מהר.

א. המאמר של צ'יאנג מ-2016 מנסה לנתח מה היה קורה לתרבות הסינית לו הם היו משתמשים באלף-בית פונטי (כמו בעברית, אנגלית והרבה שפות אחרות), במקום הכתב המסובך עם האלפי סימנים שלהם. צ'יאנג הוא אמריקאי ממוצא סיני ולמד סינית במקור.

התיאוריה של צ'יאנג היא כזאת. הכתב האלף-ביתי מקשה על קריאת טקסטים ישנים, בגלל שהמילים משתנות וההגייה משתנה. ברגע שהטקסטים הישנים פחות נגישים לאדם הממוצע, זה עוזר לתרבות להתקדם הלאה.

אבל הכתיבה הסינית גורמת לטקסטים הישנים להיות נגישים כמעט כאילו הם נכתבו היום. האם זאת אחת הסיבות שהתרבות הזאת כל כך קשורה למסורת? יש מצב, זאת הסברה לפחות.

ב. טוב, אני אנסה להיות יותר קצר עם סקירת המאמרים הבאים.

המאמר מ-2017 שואל, מה אם הורים היו אוהבים ילדים של אחרים כמו שהם אוהבים ילדים שלהם? זאת אשכרה הצעה שפרופסור לפסיכולוגיה מאוניבסיטת ייל הציע בתור החזון שלו לחברה אוטופית. טוב, אז צ'יאנג חושב שזאת דיסטופיה, ובמהלך הפירוק הגורמים של ההצעה הוא מגיע עד לחדר הילדים בקיבוץ.

ג. הלאה, מאמר הבא, מ-2020: למה מחשבים לא ישפרו את האינטיליגנציה של עצמם? זאת תגובה לגל הוגים מודרני שגורס שבינה מלאכותית באיזשהו שלב תהיה כל כך חכמה שהיא תתחיל לשפר את עצמה, ואז השיפור ישפר את עצמו, ואז נקבל התפוצצות של תוכנות חכמות עד אין סוף שינסו להשתלט על האנושות או משהו כזה.

אני שומע על התיאוריה הזאת כבר שנים, עם כל מיני חברים, אנשים חכמים, ששולחים אותי לקרוא טקסטים בלתי נסבלים. צ'יאנג עונה להם בפירוט. אם אתם מתעניינים בתיאוריה, בין אם תומכים או מתנגדים, זאת המלצה חמה לקרוא זאת.

פרט טריוויה קטן: במאמר שלו מזכיר צ'יאנג טיעון עתיק לקיומו של האל. מקורו של הטיעון במאה ה-11, והוא נטען בדיוני דת במשך כמעט אלף שנה. אני נתקלתי בו בראשונה בתור נער בספר של יובל שטייניץ אני חושב, ומאז הוא רודף אותי.

זה הולך ככה. האל הוא, ע"פ הגדרה, היצור הכי טוב שיכול להיות (greatest באנגלית). אל שלא קיים הוא לבטח פחות טוב מאל שקיים, ועל כן אם האל לא קיים יש סתירה בהגדרה, מה שאומר שהאל קיים.

בלי להתייחס לשאלת קיומו של כוח עליון, הטיעון הזה נוראי. להגדיר "היצור הכי טוב" זה כמו לאמר "המספר הכי גדול": בקבוצה עם אינסוף איברים הרבה פעמים אין "הכי טוב". יש פה גם הנחה שאפשר להשוות בין כל שני דברים (אבל יש דברים שאי אפשר להשוות ביניהם), ושקיום הוא תכונה טובה (מי אמר?).

אני אפסיק לנתח את הטיעון הזה כי זה יכול לקחת לנצח. מה שרציתי לאמר זה שכשמתמטיקה המציאה את מושג האינסוף בסוף המאה ה-19, הייתה לכך התנגדות קשה של הכנסיה, ואחת הסיבות לכך היא הטיעון הזה לקיומו של אלוהים. אם יש קבוצות עם אינסוף פרטים, אז יכול להיות שאין בהם משהו שהוא הכי טוב, והקרקע נשמטת מתחת לטיעון הזה.

ד. לא הולך לי עם הלהיות קצר.

במאמרו הראשון על AI השנה משווה צ'יאנג את chatGPT לתוכנת כיווץ לא מושלמת.

הוא מתחיל מלהתבונן במקרה המוזר של חברת בנייה גרמנית מ-2013. עובדי החברה שיכפלו, במכונת צילום, תוכנית בניה לדירה, אבל אחרי הצילום במכונה, קרה משהו מוזר. במסמך המקורי הגודל של כל חדר היה שונה, בעוד שבמסמך המצולם, הגדלים של כל החדרים היו זהים.

איך זה קרה? חלק ממכונות הצילום המודרניות עובדות ככה: תחילה הן סורקות את המסמך ושומרות אותו בתור קובץ תמונה על המחשב, ורק אחרי זה הן מדפיסות את קובץ התמונה הזה.

מכונת הצילום שהשתמשה החברה הגרמנית השתמשה בפורמט jpeg, שהוא פורמט כיווץ לא מושלם לתמונות. הגודל של קבצי jpeg מאד קטן, אבל שומר רק חלק מהפרטים של התמונה המקורית. כשמדפיסים תמונת jpeg, התוכנה מנסה להשלים את הפרטים בעצמה, ובדר"כ בצורה לא זהה לעותק המקורי. אם אלו עלים של עץ זה לא נורא, אבל אם אלו גדלים של חדרים, זה נורא גם נורא. במקרה של חברת הבנייה, מכונת הצילום ניסתה להשלים את גדלי החדרים שהיא לא שמרה בעזרת גודל החדר שהיא כן שמרה – והתוצאה הייתה תביעת ענק פוטנציאלית.

דרך אחת להסתכל על chatGPT זה כמו על תוכנת כיווץ לא מושלמת לאינטרנט. זה מסביר איך chatGPT יכול עם כמות קטנה, יחסית, של מידע שהוא שומר, לענות על כל כך הרבה שאלות. זה גם מסביר למה התשובות לשאלות הללו שגויות לעיתים קרובות. למעשה, ככל שהתשובה כוללת יותר פרטים, כך יש יותר סיכוי שהיא תהיה שגויה. הדוגמא המושלמת לכך היא ש-chatGPT עושה שגיאות בדברים פשוטים כמו חישובי חיבור וחיסור.

מהרגע שצ'יאנג מסתכל על chatGPT כעל תוכנת כיווץ לא מושלמת נעשה לו הרבה יותר קל לנתח את הפוטנציאל שלו, וכדרכו, הוא עושה זאת נהדר.

ה. המאמר האחרון, ממאי 2023, של צ'יאנג על AI מדבר על הפוטנציאל החברתי שלו, וזה הכי מעניין.

כי תראו, אני משתמש עכשיו ב-AI בעבודה וזה בהחלט מאיץ דברים. לא "פותח אופציות חדשות", אין שום דבר שלא יכולתי לעשות קודם שאני יכול לעשות עכשיו, אבל מאיץ דברים. כשאני רוצה תמונה טיפשית לאחד הפרוייקטים שלי אני משתמש ב-stable diffusion (למשל, פה), וכשאני צריך פונקציה פשוטה אך ארוכה אני מבקש מ-chatGPT לכתוב את הבסיס שלה, וכל זה בהחלט מאיץ את העבודה שלי. לא בטירוף, אבל מאיץ.

הכיוון הנוכחי הוא ש-AI יצמצם את הצורך במשרות אנושיות נוכחיות, והחשש הוא שזה יאיץ את אחד מתופעות הלוואי השליליות של הקפיטליזם: כסף הולך למי שיש לו כסף במקום למי שעובד. זאת לא ביקורת על קפיטליזם, שהבסיס שלו זה לייצר דברים ולמכור אותם, אלא ביקורת על כך שרוב הרווחים הולכים למי שלא מייצר, רק בגלל שכבר יש להם כסף.

יש אנשים שחושבים שזאת תהיה התפתחות חיובית. ככל שתהיה יותר אוטומציה של עבודות, כך יהיו פחות אנשים שעושים עבודות שהם שונאים מכורח. אבל זה גם אומר שהאנשים העשירים יקבלו אפילו עוד יותר כסף, ואי-השיוויון יגדל. גם ממה אנשים אחרים יתפרנסו? כספים סוציאליים של המדינה (קוראים לזה UBC אם אתם רוצים לחפש)?

יש גם סוג אחר של אנשים שחושבים שזאת התפתחות חיובית, אנשים שמאמינים ב-Accelerationism.

אלו אנשים שלא אוהבים את הגירסא הנוכחית של הקפיטליזם ורוצים לראות אותו מוחלף במשהו יותר טוב. לדעתם, הדרך להחליף אותו היא להקצין בצורה כל כך קיצונית את הבעיות הנוכחיות עד שהעולם יתמוטט ומזה יצמח משהו חדש.

Accelerationism, היה אחד הטיעונים שאנשים השתמשו בו כשהם הצביעו לדונלד טראמפ. אני מדבר על אנשים עמוקים וחכמים, כמו הוגה הדעות הצ'כי (תיקון: סלובני!), ז'יז'ק. הטענה הייתה שבחירה בטראמפ תציב מראה מול כמה השיטה מגוחכת, ויהיו חייבים לשנות אותה. אבל האם זה קרה? האם הדברים השתפרו מאז שהעולם החל להשתגע בשנים האחרונות? אני לא בטוח באנשים שהצעד הראשון בפתרון שלהם לבעיה הוא לשרוף את כל מה שקיים.

אז צ'יאנג שואל את אחת השאלות שהכי מעניינות אותי בשנים האחרונות: איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה בכלליות, וב-AI ספציפית, כדי להעצים את האדם הפשוט? זה דיון שאני פחות נתקל בו מצד אלו שמפתחים AI או מקדמים את הטכנולוגיה, וחבל, כי ש כלי חדש, בואו נראה איך אפשר לבנות בעזרתו עולם יותר טוב.

2. דווקא עכשיו, אחרי שה-NFT בבירור מת ולעולם לא יחזור, יש הרבה חן באמנים שעדיין מתמקדים בלמכור את האמנות שלהם כ-NFT.

למרות רדיפת הבצע שנתנה לתחום שם רע (מאד), היו הרבה אמנים דיגיטליים מוכשרים שזה היה מקור הפרנסה היחיד שלהם. לא ברור מה אמור להחליף את זה עכשיו.

Mae, אמנית או אמן דיגיטלי מטוקיו עושה תמונות נהדרות כמו זו. סתם עוד יום חול נינוח.

3.רשמיו של ירושלמי ארעי:

"ירושלמי? אני? מה פתאום! אני *גר* בירושלים, אבל ירושלמי זה תואר כבוד/גנאי מולד, לא נרכש.."

אז אחרי 5 שנים בירושלים, הגיע תורנו לעזוב את העיר.
אני בטוח שהיא עברה דברים קשים יותר , פשוט לא מצליח לזכור אפילו אחד שכזה.

אז 16 תובנות וסגירת חשבונות עם עיר האלוהים שחוברה לה יחדיו:

> pic.twitter.com/jex2J9VOsg

— Shachar Lotan (@shacharlotan) June 7, 2023

4. בוורשה, רמת הרעילות של המים נמדדת ע"י צדפות. פתאום מרגיש לי יותר בטוח למזוג כוס מים מהברז.

The water quality in Warsaw, the capital city of Poland, is monitored by clams. If the water gets too toxic, they close, and the triggers shut off the city’s water supply automatically

[read more: https://t.co/CN82xLjUqE]
[documentary trailer: https://t.co/KYnftvOBS5] pic.twitter.com/YOoE3WfXHF

— Massimo (@Rainmaker1973) May 29, 2023

5. Floor796 הוא אתר אנימציה שגדל כל הזמן. הוא מראה שטח גדול עם הרבה חדרים, ובכל חדר יצורים שונים עם אנימציה שונה. היוצר שלו מוסיף כל הזמן עוד ועוד חדרים. מקסים.

6. חזון אחרית הימים הגיע? ביל גייטס המליץ על ספר על משחקי מחשב, Tomorrow, and Tomorrow, and Tomorrow. גייטס הוא לא בדיוק האדם שמקושר למושג "כיף", אפילו כשראיתי את גייטס משתטה זאת הייתה השתטות פורמלית כזאת, לפי הספר.

Tomorrow, and Tomorrow, and Tomorrow הוא ספר, בדיוני, על שני חברים שמקימים ביחד חברה למשחקי מחשב. התיאור מזכיר לי קצת, אבל ממש קצת, את ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי, שמתאר זוג חברים שיוצרים ביחד קומיקס. נכנס לרשימת הקריאה שלי.