יומיות 14.07.2023: סיכום חצי שנה מבולגן ומטורלל

רציתי לכתוב את הפוסט הזה לפני עשרה ימים. אבל שום וכלום לא עובד לי כמו שצריך בשנים האחרונות. אניווי, לפעמים כתיבה היא תרפיה, ותרפיה זה מה שאני צריך עכשיו. בואו נראה מה יצא.

1. הנה מה שיצא.

אני יושב בבית קפה ליד בית אימי בישראל. הוקפצתי לפה למקרה חירום, ובגלל שיש עכשיו הפוגה  החלטתי לנשום ולסכם תרבותית את החצי שנה האחרונה. בלי סדר, בלי מחויבות ועם קטגוריות ממוצאות.

אז עם קצת טרררררררם, בואו נקבל את הזוכים!

ספר המדב"פ הטוב ביותר. המממ, שאלה טובה. הייתה שנה טובה של קריאה, טובה מאד. גם קראתי הרבה ספרים יחסית לשנים קודמות וגם היו בהם הרבה שאהבתי (לא על כולם עוד עלתה ביקורת עדיין). עם זאת, בסופו של יום אני מחפש ספרים שישאירו אותי ער מרותק לתוך הלילה. האם היה כזה השנה? טרם, טרם.

במקום זאת אלך על הספר שגרם לי הכי אושר עד כה. מדובר ב-In the Shadow of Lightning של בריאן מקללן [ביקורת]. זה מקרה ברור של התניה; כל כך אהבתי את הספרים הקודמים של מקללן, שרק העובדה שיש לו ספר חדש אבל עם צורת כתיבה דומה גרמה לי אושר.

ספר העיון הטוב ביותר. בעצם, כן היה ספר שהשאיר אותי ער לתוך הלילה, Salt Fat Acid Heat של סמין נוסראת. אז כן, מדובר בספר בישול, וכן, אם אתם לא חובבי בישול הוא לא ירתק אתכם, אבל אם אתם כן חובבי בישול, אז הוא כתוב כל כך מקסים, והוא ספר כ-ל כ-ך חכם וכ-ל כ-ך מחכים, שבאמת חובה לקרוא אותו.

אגב, במקום השני נמצא Why Nations Fail, ספר שמנסה להסביר למה יש מדינות עשירות ולמה יש מדינות עניות. הוא אולי לא הספר הכי טוב שקראתי השנה, אבל הוא כן הספר הכי מחכים.

בצורה קולחת הוא מספר את ההיסטוריה של מספר אדיר של ארצות העולם, מדרום אמריקה דרך אירופה ועד אפריקה, מדינות גדולות ומדינות קטנות. במידה מסוימת זה מה שציפיתי ש"קיצור תולדות האנושות" של יובל נוח הררי יהיה.

הסדרה הטובה ביותר. טד לאסו.

תראו, אני מודע לכך שהעונה האחרונה של טד לאסו מלאכותית להפליא ו לא באמת ראויה לזכות בשום פרס. אבל הלב שלי, כמו שבטח שמתם לב, ממש רוצה לאחרונה יצירות טובות לב, ושום דבר לא יותר טוב לב מטד לאסו.

הסדרה הטובה ביותר באמת. Cyberpunk: Edgerunners.

כן, זוהי סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שראיתי השנה. היא פורטת על כל המיתרים הנכונים אצלי!

סייברפאנק הוא הז'אנר האהוב עלי כבר כמה שנים, וזה למרות שאין כמעט יצירות סייברפאנק מוצלחות במיוחד כיום. Edgerunner היא סדרה בהפקה פולנית – בטח שמתם לב שאני אוהב את פולין. פס הקול שלה כולל את אחד האמנים הפולניים האהובים עלי בשנים האחרונות, Dawid Podsiadło. בונבוניירה של סדרה.

הסדרה הבריטית הטובה ביותר. הסיטקום Here We Go.

הסדרה הקומית הקצרה הזאת באה לי בהפתעה, בקטע מאד טוב. העלילה מספרת על משפחה שמנסה, המממ, לצאת לטיול, אבל אז קורים דברים כמו קורונה או סערה וכו' וגו', והם אף פעם לא מצליחים.

מאד בריטי, שזה טוב, אך גם מאד לא פיל-גוד, שזה פחות טוב. המשפחה הזאת היא שילוב של שלימזל עם שלומיאליות. הסדרה כוללת קאדר אדיר של שחקנים בראשות ג'יימס הוויק (מ-ghosts הבריטית) ו-אליסון סטידמן (מגאווין וסטייסי) וזה לבדו מספיק.

אפרופו גאווין וסטייסי, צפיתי בסדרה בפעם החמישית השנה (או עשירית? מי סופר), והיא יצירת מופת של טלוויזיה בריטית. המלצה חמה.

ערוץ היוטיוב הטוב ביותר. נפלתי על ערוץ היוטיוב של Skill Up בסוף 2022 בזמן חיפוש סיכומי שנה של משחקי מחשב, ומאז אני מעריץ. כאילו, קראש עצבני ברמה של אני רואה כל שניה בכל סרטון שהוא מוציא, וזה למרות שאני לא משחק ב(כמעט) אף אחד מהמשחקים שמופיעים שם.

אין לזה הסבר ואין לזה סיבה חוץ מכך שאני אוהב משחקי מחשב, וממש נהנה לראות מישהו מדבר על משחקי מחשב בכזאת חדווה. זה שהוא עושה זאת בשנינות ובחן רב  רק מוסיף.

הבלוג הטוב ביותר. אני מוכן לחתום על כך שמעבד מזון הוא לא רק בלוג ביקורת המסעדות הטוב ביותר בעברית (כאילו, אין המון תחרות כיום), אלא אבנר הוא גם מבקר המסעדות הטוב ביותר שיש בישראל, נקודה.

הוא לא אוכל ארוחה אחת בשבוע במקום ואז כותב עליה טור כאילו שנון, אלא כל ביקורת שלו מכילה בדר"כ יותר מביקור אחד במסעדה, והיא לא מנסה להיות פרובוקטיבי, אלא ידען הגון, פרטני ועוד כמה סופרלטיבים שאין לי כוח לכתוב עכשיו.

מה שאני מנסה להבין כל הזמן זה איך האיש הזה מצליח לאכול כל כך הרבה? איך? אני הייתי שבע מחמישית מכמות האוכל שלו, אולי אפילו פחות.

בדיוק הוא עכשיו סיים סדרה של ארבעה פוסטים מטורפים על ביקור בטוקיו, הנה הראשון בהם.

האלבום הטוב ביותר. ב-2006, כשהתחלתי את האתר, בלוגים נהגו להמליץ על מוזיקה, ואנשים אשכרה עקבו אחרי ההמלצות האלה. כיום זה עידן אחר, ואף אחד לא צריך יותר המלצות על מוזיקה, יש יותר מדי והיא נגישה מדי. מה שאנחנו צריכים זה פילטר וכיוונון של למה להקשיב, אבל אני לא יודע איך משיגים כזה.

כך יצא שכבר הרבה שנים אני לא מדבר על מוזיקה באתר. יש בזה עניין למעט מאד אנשים. אילו הייתי מדבר, הייתי מזכיר כמה פעמים את ראלף קמינסקי. אמן, פולני כמובן אלא מה, שתוך שנה הספיק להוציא אלבום מד"ב, לשיר מוזיקה הודית באופרה בפולין, וגם להוציא את האלבום "נשף אצל רפאל" (Bal u Rafała), שהוא מחווה לז'אנר מוזיקה פולני עממי של חתונות בשם דיסקופולו.

האנימה הכי טוב. ראיתי יחסית המון אנימה השנה, אם כי הרוב קלאסיקות ולא ממש להיטים חדשים. אז אני לא הולך להמליץ לכם על קאובוי ביבופ (שבכלל ראיתי ב-2022), אבל אני כן הולך להמליץ, בחום, על Made in Abyss.

ראשית, וזה מאד חשוב, Made in Abyss היא סדרה שהיא ממתק ויזואלי מהסוג שאף AI לא עשה ולא יעשה. האיורים שם כל כך מרהיבים, שהם ראויים להיות סיבה בפני עצמם לראות אותה.

עכשיו העלילה. בעולם פנטזיה כלשהו ישנה תהום ענקית. אני מדבר ענקית ברמה של מגדל בבל. כל כך ענקית שהיא יכולה להכיל בתוכה את סין, ועוד ישאר עודף.

הערים שעל שפת התהום כוללות "חוקרי תהום", אנשים שיורדים כמה שיותר למטה לתהום כדי לחקור את האוצרות והסכנות בה. בקטע יפני טוב, לכל עומק יש שם משלו, ולכל אחד מחוקרי התהום יש שלל דרגות, כאילו זה משחק מבוכים ודרקונים מתקדם במיוחד.

אניווי, העלילה מספרת על חבורת ילדים שמוצאת רובוט שאיכשהו יצא מהתהום לעיירה שלהם. את השאר אני לא אספיילר, אבל לא הבנתם כבר, מדובר ביצירה שלא ראיתם ולא תראו לעולם משהו כמוה.

הסרט הטוב ביותר. רצח כתוב היטב מ-2019. ראיתי השנה גם אותו וגם את ההמשך שלו, "רצח כתוב היטב: תעלומה". הראשון הרבה יותר טוב.

מדובר בתעלומת רצח עם קאדר שחקנים מפורסמים רחב, הרבה תיחכום, קצת ביזאריות והמון סטייל. זה גם סרט מפורסם בטירוף, אז לא באמת צריך שאני אמליץ עליו, עדיף לקרוא את הביקורת בסריטה.

המנה הטובה ביותר. רציתי לכתוב בהתחלה "המסעדה הטובה ביותר", אבל אני קופץ בין וורשה לתל אביב כל הזמן השנה, עם קצת זמן בקראקוב וסופוט, כולל שבוע באיטליה. אני לא אצא אם אתחיל לסקור את כל המסעדות הטובות שאכלתי בהן.

מכל המנות המוצלחות, והיו המון, יש אחת שאיכשהו נחרטה לי בראש יותר מכולן. היא נראתה מוזר על התפריט, אבל היה כתוב לידה "מומלץ", אז הזמנתי. נפלתי עם כאלה מנות בעבר, אז הייתי חשדן. הרבה פעמים גם אם הן טעימות, הן לא מספקות, כי הן משאירות בי רעב למנה המקורית.

…. אבל פיצה עם שזיפים ב-Śliwka w Kompot בסופוט הייתה מנה שאני חולם עליה מהרגע שאכלתי אותה ועד היום.

שזיפים מותססים נימוחים ביחד עם גבינה חזקה כלשהי השתלבו נהדר על בצק פיצה איכותי. לא בקטע של גימיק, אלא בקטע של הברקה. אגב, התרגום לעברית של שם המסעדה הוא "שזיפים בקומפוט", ואין ספק שהמנה נהגתה כמחווה לשם.

הפאב הכי טוב. טיפהמרה בגבעתיים. בר קוקטיילים שכונתי בגבעתיים של יוצאי ה"אימפריאל". אותה איכות הקוקטיילים של האימפריאל, אבל עם סטייל שכונתי זרוק.

הם קיימים מ-2016, אבל רק ב-2022 הייתי שם בפעם הראשונה. בימי ראשון יש להם האפי האוור כל הערב, ובאחד הביקורים בישראל השנה, הליכת ערב תמימה עם חבר הסתיימה בלא פחות מ-4 קוקטיילים שם והאנג אובר עצבני יום אחרי זה. כנראה הכי הרבה ששתיתי ב-4 שנים האחרונות.

המשחק שאני הכי רוצה לשחק בו אבל כנראה לא אשחק בו בעתיד הנראה לעין. Dave the Diver.

משחק רטרו בו אתם משחקים צוללן עם עודף משקל שיש לו מסעדת סושי. כל אלמנט בביקורת על Dave the Diver נראה מהמם, והייתי ממש שמח לשחק בו אך אבוי, הוא זמין רק על וינדוז ולי יש בכלל לינוקס. דמעה.

הטרנד החיובי של השנה. התחייה של הבלוג. באמת. אחרי שנתיים ממועטות בכתיבה חזרתי השנה לכתוב בכל הכוח, וזה משמח אותי עד אין קץ. גם משמח אותי לראות שעדיין יש פה כמות יפה של קוראים, למרות שנושאי הכתיבה שלי התבזרו במהלך השנים, עד כדי כמעט ביזאר כיום.

אז תודה לכל מי שקוראים. יש פה כמה מאות אנשים באופן סדיר כבר שנים וזה די מפליא אותי. לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות, אבל ההבדלים מינוריים. אני מניח שזה שילוב של מסורת, היעדר תחרות (אין כמעט בלוגים מתחרים כיום למי שמחפש כתיבה אישית), והעובדה שהפוסטים פה הם פורמט שאף מדיה חברתית לא מציעה.

2. כלום, כלום אני לא יודע על naucie. מדובר באמנית, או אמן, או אמנים שעושים אמנות רטרו מאד עדינה. כמו ציור קלאסי שעבר פיקסליזציה.

3. [תודה לרועי ברגר] ששלח ראיון עם טד צ'יאנג על בינה מלאכותית בתור המשך טבעי לפוסט בו אני סקרתי את מאמרי הדעה של צ'יאנג על בינה מלאכותית.

4. קחו המלצה חמה על Incidental Comics. מתאים לכל מי שמחפש קומיקס מלנכולי, מצחיק, חכם, מקורי ויפה.

5. ב-24 ליולי פיוצ'רמה חוזרת! וואוהוו!

6. ילדי הקומדיה ממליצים על סדרת הרשת הישראלית באנימציה, דוד וחזי. יש להם טעם טוב לאלו, תאמינו לי.