המדף הז'אנרי: האקדוחן – המגדל האפל #1 – סטיבן קינג

מה לכל הרוחות?

תמיד חשבתי ששלושה ספרים של סטיבן קינג שנחשבים לאיכותיים מהשאר: זה, העמדה והמגדל האפל. את השניים הראשונים קראתי בתור נער – ויותר מפעם אחת -אבל למגדל האפל מעולם לא הגעתי בגלל שהוא עדיין לא תורגם אז.

מתישהו השגתי עותק של האקדוחן, הספר הראשון בסדרת המגדל האפל. הוא שכב בבית שנים, כי שמרתי אותו לתקופה קשה בה אצטרך ספר "בטוח", ספר שאני יודע שאוהב. ואיך יכול להיות שלא אוהב את אחד הספרים המפורסמים ביותר של סטיבן קינג?

אז, מה לכל הרוחות?

האקדוחן הוא ספר איום ונורא, ואני פשוט לא מצליח להבין את כל הביקורות החיוביות עליו. הוא מוזר בקטע של הזייה, ונראה כמו חלום של מישהו יותר מאשר מערבון הפנטזיה בעולם דיסטופי שהבטיחו לי.

ברור שיש אנשים שזה הטעם שלהם, ואני שמח בשבילם. מה שמפתיע אותי זה כמות האנשים שעפים על האקדוחן. בעברית, באנגלית וכנראה גם במלזית, יש הרבה יותר ביקורות מהללות על הספר מאשר ביקורות כמו אלו שלי ששואלות, מה לכל הרוחות?

הסקירה הזאת – אני מעדיף לא לקרוא לה ביקורת כי אני לא עומד לנתח יותר מדי את הספר – כנראה עומדת להיות המחלוקת הכי גדולה ביני לבין קוראי הבלוג מאז מלחמה לנצח ו-Wool.

אז שלום לכל מעריצי סטיבן קינג! אני שמח שנהניתם מהאקדוחן ואני בטוח שהמגדל האפל היא יצירת מופת. אבל אני לא התחברתי לספר בקטע קיצוני ובינתיים מעדיף להיות מעריץ של האביר האפל מאשר של המגדל האפל.

"האיש בשחור נמלט לתוך המדבר, והאקדוחן בא בעקבותיו"

או אולי זה נשמע יותר טוב באנגלית?

"The man in black fled across the desert, and the gunslinger followed"

זה משפט פתיחה מדהים. מדהים. שמעתי אותו הרבה פעמים בחיי, בכל מיני קונטקסטים שונים. אני חושב שזה אחד ממשפטי הפתיחה הכי מפורסמים ליצירות מד"ב-פנטזיה, כנראה לצד משפט הפתיחה של נוירומנסר:

"The sky above the port was the color of television, tuned to a dead channel"

משפט הפתיחה המדהים הזה הכין אותי לספר בו קאובוי בשם האקדוחן רודף אחרי פורע חוק בשם האיש בשחור בעולם פנטזיה דיסטופי דמוי המערב הפרוע. זה רעיון פנטסטי. זאת בדיוק העלילה של השליש הראשון של War of the Maps, וכל עוד הוא דבק בעלילה מדובר בספר מעולה (אבל אחרי זה פחות מעולה, תראו ביקורת).

מהמשפט הזה המשיך קינג לסיפור שהוא יותר חלום סוריאליסטי מסיפור קוהרנטי. האקדוחן מגיע לעיירה מוזרה בה מתרחשים דברים על טבעיים חסרי כל פשר או הגיון, ואז הוא נרדם למשך 50 שנה, ואז קנטאור עם אקדח ציד חד לו 3 חידות, ואז הוא עובר נהר של לבה. כאילו, זאת לא העלילה של הספר, אבל בואו נגיד שהיא לא הרבה פחות הגיונית מהעלילה האמיתית של הספר.

זאת תהיה סקירה, לא ביקורת, קצרה, כי כאמור, אין לי המון מה לתרום לדיון על האקדוחן. יש פה מקרה קיצוני של ספר שלא התחברתי אליו החל מהמשפט השני (הראשון בסדר דווקא), ולא היה שום דרך להציל זאת אחרי זה.

למגדל האפל יש כמות אדירה של מעריצים שבטוחים שזאת אחת מסדרות הפנטזיה הכי טובות שנכתבו אי פעם, אז אל תקחו את הקטילה שלי בתור דוגמא, אני דעת מיעוט לא מייצגת.

אבל אני כן אגיד ככה. אם אתם קוראים 10-20 עמודים של המגדל האפל, חושבים שזה סופר מוזר ולא מתחברים, תרגישו חופשי להפסיק. זה לא משתנה ולא משתפר אח"כ. אני קראתי עד הסוף כדי שאתם לא תצטרכו.

[האקדוחן – המגדל האפל #1 – סטיבן קינג, 288 עמודים באנגלית, 1982]