יומיות 04.12.2023: ההיסטוריה של Eve Online

בואו נתחיל מהשורה התחתונה: מדובר בסרט דוקומנטרי מרתק וחסר תקדים שאני לא זוכר שום דבר כמוהו. זה בלי שום ספק אחת מיצירות ה-LitRPG הטובות ביותר שראיתי אי פעם (LitRPG הוא ז'אנר של סיפורים שמתרחשים בתוך משחק מחשב). יצירות ה-LitRPG היחידות ברמה שלו הן שחקן מספר אחת [ביקורת], סדרת האנימה Sword Art Online, והאהבה האישית שלי אך הדי אלמונית, The Making of Chess [ביקורת].

בעצם, קבלו קומפלימנט אפילו יותר מיוחד: זאת יצירת ה-Science Fiction Non-Fiction הטובה ביותר שראיתי אי פעם, וכנראה גם היחידה. אסביר: Eve הוא משחק בלי עלילה. החברה מספקת לשחקנים עולם וירטואלי שהם יכולים לעשות בו ככל העולם על רוחם. באנגלית קוראים לזה Sandbox Game והדוגמא המפורסמת ביותר לזה היא Minecraft.

זה גורם לכך שהאירועים שמתוארים בסרט על Eve, כל מלחמות החלל, האינטריגות והדיפלומטיה, היו אירועים לא מתוסרטים שהתרחשו לאנשים אמיתיים ועל כן הם לגמרי non-fiction לדעתי, אבל מצד שני, הם התרחשו בעולם מד"ב, לכן זה גם בהחלט סרט מד"ב.

במקור היו שתי שאלות שעניינו אותי כשניגשתי לצפות בסרט: מה זה Eve Online? ולמה אנשים משקיעים בו כל כך הרבה משאבים כבר עשרים שנה?

השאלה הראשונה יותר קלה. Eve Online פותח ע"י חברת CCP Games מאיסלנד, ע"י אנשים שהושראו מספרי הסייברפאנק של שנות ה-80 וה-90 ורצו לפתח מציאות מדומה. הפרוייקט הראשון שלהם היה דפדפן למציאות מדומה בסטנדרט VRML, שלתקופה מסוימת ניסה להתחרות עם HTML. אנחנו מדברים פה על אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, כן? העולם לא היה בשל לזה אז, וגם לא בטוח שהוא עוד בשל לזה כיום, כך שהפרויקט נכשל והם עברו לפתח משחקים.

שמדברים על אינטרנט מציאות מדומה מדברים על הרבה עולמות וירטואליים (=אתרים) שכוללים קישורים אחד לשני. ב-Eve Online החברה מ-CCP כאילו צמצמו את החלום. במקםו ליצור אינטרנט שלמה, הם יצרו רק עולם וירטואלי משלהם ונתנו לאנשים לשחק בו.

העולם של Eve Online הוא עולם של כוכבים, אימפריות, חלליות, מכרות אסטרואידים וקרבות חלל.  בתקופה שבה Eve נוצר, תחילת המילניום, עוד לא היו משחקי MMORPG, ובטח לא בסקאלה ש-Eve כיוון אליה. השילוב של אופרת חלל יחד עם עולם וירטואלי היה החלום של הרבה גיימרים, חובבי מד"ב וגיקים, והמשחק קיבל המון Buzz עוד לפני שהוא יצא. כש-CCP חיפשו שחקנים לנסות את המשחק בגרסאות המוקדמות שלו הם מצאו בקלות מועמדים נלהבים מאד.

ב-Eve Online אתם משחקים דמות שיכולה לרכוש חלליות, להילחם בקרבות חלל, להשתלט על כוכבים ולסחור. הגישה הכללית של המשחק היא קפטליזם אקסטרים, מה שאומר שכל דבר בתוך המשחק אפשר למכור לשחקנים אחרים בתוך המשחק. למשחק יש מטבע משלו, ISK, וע"פ החוקים אסור למכור את זה עבור כסף אמיתי. אתם יכולים לנחש עד כמה אנשים צייתו לחוקים כמובן.. עוד נגיע לזה.

Eve לא נועד שתשחקו אותו לבד, וזה מאד חשוב! כשמשחקים אותו לבד הוא נותן תחושה של בדידות ושיעמום, כמו להיות אבודים בחלל. אתם לא יכולים להשתתף בקרב לבד, וכנראה שיהרגו אתכם לפני שתספיקו לאמר "רובינזון קרוזו בחלל". על כן השחקנים ב-Eve מתארגנים בבריתות (Alliances. ההיסטוריה של Eve היא היסטורית קרבות בין הבריתות השונות, עליית ונפילת אימפריות, ונצחון של אימפריות קטנות על כאלה גדולות כנגד כל הסיכויים בגלל אסטרטגיה מבריקה. מאד דומה להיסטוריה האנושית.

לאמר ש-Eve Online התקבל בהתלהבות יהיה אנדרסטייטמנט. השחקנים ששיחקו בגירסאות המוקדמות שלו וכבר הכירו את המשחק הסתערו עליו ברגע שיצא, וניצלו את יתרון הידע שלהם כדי להשתלט מוקדם על משאבי מפתח. משקיעים קנו כוכבים במטרה של למכור אותם בסכומים גבוהים יותר, ובריתות החלו להיווצר.

מה שמביא אותנו לשאלה השניה, למה Eve פופולרי כבר עשרים שנה? יש לזה כמה תשובות, אבל בואו נתחיל מההכי פשוטה: כסף.

למרות שאסור ב-Eve למכור חפצים במשחק תמורת כסף אמיתי, אנשים עושים את זה כמובן בשוק השחור. יש הערכות די מדויקות לשווי של כל נכס במשחק, וכשכותרות מדווחות שקרב מסוים השמיד חלליות בשווי מליון דולר, הן מדברות על ההערכות האלו. יש אנשים, כך אומרות השמועות, שמסחר ב-Eve הפך למקור ההכנסה המרכזי שלהם ומכניס להם אלפי דולרים בחודש. זה חוצה את הגבול בין משחק למציאות, וגורם לאירועים שנראים הזויים למדי.

דוגמא לאירוע כזה. באחת המלחמות שחקנים רצו לשכור סוכנות בלשית כדי לברר את השם וכתובת המגורים של המנהיג של אחת הבריתות. התוכנית שלהם הייתה ללכת לבית שלו בזמן המלחמה ולנתק שם את החשמל, כך שהוא יזרק מהמשחק. למעשה, לחשוף את הזהות האמיתית של שחקנים ואז לאיים עליהם במציאות הייתה בשלב מסוים התנהגות נורמאלית.

אבל השקעה היא לא רק כסף, אלא גם זמן וחברות. אנשים שהשקיעו במשחק יותר מעשור ויצרו בו חברויות אמיצות, לא יכולים, פסיכולוגית, סתם לזרוק את ההשקעה הזאת לפח. ברגע שבמשך תקופה מסוימת הם הקדישו את החיים שלהם לכיבוש חלק מסוים בגלקסיה דמיונית, הם כאילו מחויבים להמשיך ולשמור עליו.

בשלב מסוים חברת CCP התרחבה והחליטה לשכור מפתחים מתוך קהילת השחקנים. על פניו זה נשמע הגיוני, לאנשים שמשחקים יש גם ידע אינטימי עם המשחק, שיקח חודשים ללמד מישהו מבחוץ, וגם איכפת להם ממנו כאילו המשחק הוא בן משפחה.

במציאות הצעד הזה התגלה כטעות, כי חלק מהשחקנים ניצלו את העבודה מבפנים כדי לרמות במשחק. זה העכיר את היחסים בין CCP, מפתחת המשחק, לקהילת השחקנים. פתאום כל באג נראה מכוון, כל מקריות רנדומלית כמו עבודה פנימית, או אסטרטגיה מבריקה – כרמאות. ההנהלה של CCP הזמינה את אותם השחקנים לשיחה ואמרה להם – או שאתם מפסיקים לשחק או שאתם מפסיקים לעבוד פה. חלקם בחרו להתפטר מהעבודה, עד כדי כך גדולה ההתמכרות למשחק.

כיום Eve נחשב משחק מיושן. המשחקים מרובי המשתתפים (MMORPG) הפופולריים כיום הרבה יותר מובנים ויש שם עלילה ומשימות שיוצרי המשחק מביאים לשחקנים. גם משחקי ה-Sandbox הפכו אבולוציה, ואלו המודרניים הרבה יותר נגישים וקלים למשחק מ-Eve, נגיד Minecraft הסופר פופולרי ו-Terraria שהוא היחיד שאשכרה שיחקתי בו. למעשה, כמחפשים "משחקי ה-Sandbox הטובים ביותר", Eve אפילו לא נמצא בעשיריה הראשונה ברוב המקומות. אז איך הוא עדיין מתקיים ופופולרי אחרי עשרים שנה?

לדעתי? סיבה אחת היא אינרציה. כמו שאמרתי, מי שהשקיע משאבים במשחק לא יכול סתם ככה לעבור למשחק אחר. אבל סיבה אחרת היא דווקא חוסר הנגישות של Eve. העובדה שהוא כל כך קשה ללמידה ולמשחק, כל כך טכני ואסטרטגי, היא מה שקוסם לאנשים מסוימים. אין המון אנשים כאלה בעולם שגם יש להם אופי מתאים וגם יקדישו שעות למשחק כזה, אבל הקהילה של כמה אלפים כאלה מצליחה להחזיק את Eve כבר עשרים שנה.

אני כנראה שייך לז'אנר הזה אגב. אם אני כבר משחק במשהו אסטרטגי כמו Eve אני רוצה שהוא יהיה איטי, ארוך ומסובך ללימוד.

יש לי וויכוח ותיק על הנושא עם חברים מקהילת משחקי הקופסא, שמסבירים לי למה ריסק ומונופול הם משחקים גרועים: הם איטיים, ארוכים ובחלקים גדולים שלהם השחקן לא עושה כלום. אבל זאת בדיוק הסיבה שאני אוהב אותם! אני אוהב את הרגעים הריקים שם בהם אפשר לשתות קפה ולדבר ברוגע עם שחקנים אחרים. אני אוהב את היעדר המבנה שלהם. אני מבין שהם משחקים רעים אם אתם מנסים לפתח משהו שמתאים למכנה המשותף הגדול ביותר, אבל מה משנה המכנה השותף הגדול ביותר לי, בתור אינדיווידואל?

לא תיכננתי לצפות בכל הסרט על Eve, אבל אחרי חצי שעה הייתי מספיק מרותק כדי לרצות לדעת איך זה ממשיך. מהשעה הרביעית, אם להיות כנה, הייתי קצת משועמם, והרצתי בדילוגים עד הסוף רק כדי לדעת מה מצב המשחק כיום. כמו המשחק, גם הסרט על Eve איטי, קודר ולא מאד נגיש. מומלץ? או שמאד או שמאד לא, תלוי למי.

2. ליצירה הזאת קוראים מגדל 1-ביט והמשמעות היא שהיא נוצרת בעזרת שני צבעים בלבד: שחור ולבן. כל הגוונים שאתם רואים שם זאת אשליה.

3. בהמשך ליומיות הקודמות על ארצות רשת, הנה סיפור איזוטרי במיוחד. Joseon היא מדינת בלוקצ'יין וירטואלית, ככה הם קוראים לא עצמי, שקיבלו הכרה רשמית מאנטיגואה וברבודה, מדינת איים בקריביים שחברה באו"ם. כששואלים אותם מה הם עושים, מקבלים בחזרה איזה שיעור בהיסטוריה על שושלת Joseon, ששלטה בקוריאה במשך יותר מ-500 שנה עד 1897, ולמרות שזה נורא מעניין, זה גם נורא לא קשור לכלום. מה, הם העלו באוב שושלת מלוכה אקזוטית וממשיכים אותה על הבלוקצ'יין?

מעבר לכך הם נורא מתחכמים. השפת המדינה? כל השפות! דת המדינה? כל הדתות! המטבע? יש להם מטבע שהם הנפיקו בעצמם ומוכרים אותו. מרגיש לי כמו עוד מכונת סחיטת כספים של מישהו שיש לו קשרים באנטיגואה וברבודה.

4. היכל התהילה לצעצועים האמריקאי הכריז על הצעצועים החדשים שיצטרפו אליו ב-2023. בצורה טבעית זה אוסף מאד אמריקאי ונוסטלגי, ולמרות שזאת לא הנוסטלגיה שלי אני עדיין מת על זה.

ברשימה, ואני מזהיר מראש שיהיה קשה לתרגם חלק מהצעצועים לעברית:
– קלפי אספנים של בייסבול (היה לנו משהו דומה עם כדורגל?)
– Cabbage Patch Kids. אני לא יודע אם הם הופצו בארץ ותחת איזה שם. הם מפורסמים עקב בהלת צעצועי ה-Cabbage Patch Kids ב-26 לנובמבר 1983, שברבות הימים הפכה לחג הקפיטליסטי שכולנו מכירים בתור Black Friday.
– Corn Popper של פישר פרייס. מוט שמחובר לכיפת פלסטיק עם גלגלים מלאת כדורים קטנים, וזה עושה רעש של פופקורן מתפוצץ כשמסיעים אותה.
– NERF. צעצוע שהתחיל בתור כדור ספוג רך שאפשר לירות בתוך הבית והסתיים בתור רובה צעצוע שיוה כדורי ספוג רכים.

5. No-bullshit games הוא אתר עם רשימת משחקים טובים לסלולרי, בלי פרסומות ובלי נסיונות לסחוט ממכם כספים. ועכשיו אני מסיים את הפוסט הזה והולך לחפש מה להתקין משם.