המדף הז'אנרי – Illborn – דניאל ט. ג'קסון (The Illborn Saga, ספר 1)

מבקר הספרים היחיד כיום שיכול לשלוח אותי לקרוא ספר רק כי הוא המליץ עליו הוא Petrik. מדובר באושיית Goodreads, שכל ביקורת שלו תמיד נמצאת במקום הראשון באתר, אבל יש לו גם אתר פרטי משלו והרבה יותר כיף שם. כשמתחשק לי ספר עם חותמת של "סוחף", אני נכנס לאתר של פטריק ורואה על מה הוא ממליץ. אין לו נפילות. כאילו, באמת, לא זכור לי שהוא המליץ על ספר רע לטעמי.

אין סיכוי שהייתי קורא את Illborn לולא הייתה המלצה חמה של פטריק, ואני מאד שמח שקראתי אותו. מדובר בספר פנטזיה בוסרי אך סוחף. ספר שעולה ממנו סופר עם מקום לשיפור יכולת הכתיבה, אבל נקודת התחלה מאד גבוהה של מישהו שיודע לספר סיפורים. לראייה, שעה אחרי שסיימתי את הספר הראשון התחלתי את השני, ואני כבר במחציתו עכשיו.

Illborn משתייך לז'אנר של ספרי גיבורי על במסווה של ספר פנטזיה. זה ז'אנר שברנדון סנדרסון, למיטב ידיעתי, הביא לעולם, או לפחות, הביא לפופולריות שלו בעולם, אבל מאז פושה כמו אש בשדה קוצים, וכמה מהספרים הטובים ביותר שקראתי בעשור האחרון, כמו Jade City או כל מה שבריאן מקללן אי פעם כתב, משתייכים לו.

ב-Illborn זה בולט אפילו יותר מאשר במקומות אחרים. כי מלבד העובדה שמדובר בעולם ימי ביניים בדיוני, ומלבד זה שאולי יש בו איזה מפלצת דמיונית אחת, אין ב-Illborn "פנטזיה". כן יש בו ארבעה גיבורים עם כוחות על, והקטע הזה של הקסם כל כך זר לעולם של הספר, שאנשים מתייחסים אליהם כמו שאתם תתייחסו אם מחר תגלו שלשכן שלכם יש כוחות מיוחדים.

Illborn הוא תוספת מבורכת מאד לז'אנר פנטזיית גיבורי העל. הוא לא חדשני ולא מסעיר, אבל זה בגלל שהז'אנר כבר לא חדשני או מסעיר, וכמו שבקולנוע ז'אנר גיבורי העל דועך, כך גם בספרים לדעתי אנחנו נמצאים בימים האחרונים שלו. אולי תבוא עוד איזו סדרת להיט אחת או משהו כזה, אבל עיקר המיקוד כבר עבר ל-litRPG.

עם זאת, Illborn כתוב טוב, בנוי טוב, עם דמויות עגולות ומוצלחות ועולם נהיר. אם אתם מחפשים סדרת פנטזיה חדשה שתעביר לכם את ימי המלחמה הקרים, תנסו אותו. אני כאמור כבר ממשיך לקרוא בהנאה את המשך הסדרה.

ארבעה אנשים צעירים, שני נשים, שני גברים, מרקעים שונים ומגוונים, מתחילים לחלום את אותו החלום כל הלילה. יחד עם החלום הם גם מגלים ניצנים של כוחות על מוזרים, כמו יכולת ריפוי או שליטה מוחית. הכוחות, כמו שקורה הרבה פעמים בסיפורי גיבורי על, מתפרצים ברגעי חירום, וממקרה למקרה מתגלים עוד רבדים שלהם והעוצמה — גדלה.

היחס שלהם לכוחות העל מאד שונה. אלו מהם שפריוויליגיים מרגישים יחסית נוח לגלות לסביבה הקרובה, בעוד שאלו שגם ככה נמצאים בשולי החברה הנרדפים, מסתירים אותם מחשש שירדפו אותם עוד יותר.

מי שרודף אותם זאת כמובן הכנסיה. כי איכשהו, כמו בהרבה ספרי הפנטזיה, דווקא הדת, שלכאורה נבנתה על ניסים של אנשים עם כוחות מיוחדים, היא זאת  שהכי לא מאמינה בהם כשהם מתרחשים במציאות. או שמא היא כן מאמינה בהם, אבל מפחדת שהם יגנבו את המונופול שיש לנביא המיתולוגי של הדת על כוחות על.

די ברור ש-Illborn הוא ספר מאד דתי, אבל לא ברור אם הוא ספר אנטי-דת או בעד דת. באותה המידה לא ברור אם הסופר מאד אוהב חלק מהגיבורים שלו, או מאד לא אוהב אותם, בגלל המוסר המפוקפק שלהם. Illborn הוא לא ספר דיכוטמי של טוב מול רע, אלא ספר מורכב, אפור ומלא כתמים בכל מיני גוונים.

כשאמרתי ש-Illborn קצת בוסרי התכוונתי בעיקר לצורת הכתיבה. היא לפעמים מאד פשטנית, אומרת משפטים ישירים כמו "הוא לא אהב אותה", מקום להעביר את אותו המסר בסצינה קצרה כמו שהיה עושה סופר מנוסה יותר.

האלמנט בו דניאל ט. ג'קסון הכי מצטיין הוא בבניית הסיפור עצמו. ראשית, כי כמו כל מספר סיפורים מוצלח, הוא מצליח לטוות עלילות ותתי עלילות והמון מיני סיפורים מאד מוצלחים. הוא גם מאד בהיר בכתיבה, וברור לקוראים מה קורה בכל סצינה וסצינה, כולל קרבות המוניים ומבלבלים.

אחד הטריקים החכמים שג'קסון עשה זה *לא* לסיים את הספר בנקודה  בה הגיבורים משלימים עם כוחותיהם החדשים, אלא לתת לזה להמשיך "קצת הלאה". מצד אחד, זה אומר שעלילת הספר הראשון לא מסתיימת באיזשהי נקודת שיא סגורה, אבל מצד שני, זה אומר שכשאתם מסיימים לקרוא אתם מרגישים כאילו הפסקתם באמצע הספר, וישר רצים לספר השני להמשיך. חכם מאד.

עשור מהיום לא אזכור יותר מדי מ-Illborn מלבד מה שכתבתי בביקורת הזאת. הוא ספר שטוב לזמן ולמצב, ולא ספר על זמני. דניאל ט. ג'קסון מספר שאחרי הצלחת הספר הראשון הוא הסתגר לכתוב את ההמשכים מתוך תקווה ליצור את קלאסיקת הפנטזיה הבאה, אבל למרות שיש לו את הכישורים לכך, אני חושש שהז'אנר בו הוא בחר מיושן מדי היום כדי לההיפך לקלאסיקה.

אין פה הסתייגות. Illborn הוא ספר פנטזיה קריא ומהנה, וכל עוד אתם לא בקטע של לקרוא רק את הקלאסיקות של הז'אנר, הוא בהחלט ספר מומלץ מאד.

[Illborn – דניאל ט. ג'קסון, 713 עמודים, 2021]