המדף הז'אנרי: The Last Gifts of the Universe – רורי אוגוסט

מתוך היומיות של ה-2 לאוגוסט 2024, לפני שישה חודשים:

תחרות ספרי הפנטזיה בהוצאה עצמית של מארק לורנס היא התחרות האהובה עלי, למרות שמעולם לא קראתי אף ספר שזכה בה. תמיד התכוונתי לקרוא אחד מהספרים האלה, לפעמים אני אפילו מדמיין שקראתי אותם, אבל במציאות, לא קראתי אף אחד מהם.

עכשיו גיליתי תחרות מקבילה לספרי מדע בדיוני בהוצאה עצמית. ביולי הוכרז הזוכה השני בתחרות, The Last Gifts of the Universe של רורי אוגוסט. הוא נבחר מבין 300 מועמדים, שנשפטו ע"י שורת בלוגרים, שבסוף בחרו שבעה מועמדים אחרונים, מהם יצא הזוכה.

בתכל'ס, The Last Gifts of the Universe נראה כוס התה שלי לגמרי. מסעות בחלל, תרבויות עתיקות הרוסות, ארכיאולוגיית חלל, ומתנה אחת מחייזר מת שמבשרת רעות לאנושות.

חצי שנה שכב The Last Gifts of the Universe ועד שקראתי אותו, לפני שבועיים, שכחתי בכלל למה טרחתי להשיג אותו מלכתחילה. סיימתי אותו די מהר כי הוא כולה 203, ולא אהבתי אותו בכלל.

בצירוף מקרים קוסמי, באותו הזמן פירסם יניב רוזנפלד כהן ביקורת על הספר בקבוצת הפייסבוק ספרים?. הוא אהב את הספר, אהב מאד, והביקורת שיצאה לו מוצלחת בהרבה מכל מה שיכולתי לכתוב. מכיוון שמדובר בקבוצה פרטית אני כולל פה, באישורו, צילום מסך של הביקורת:

הקטע הוא שאני מסכים עם רוב מה שהוא כתב, מלבד פרט אחד קטן וחשוב: אני לא נהניתי מהספר. למה לא נהניתי? בגלל שהוא חלש מאד בגזרת העלילה. הסיפור עצמו כל כך ישיר שאפשר לסכם אותו בערך ב-8 משפטים ועוד ישאר מקום למילות תיאור ארוכות.

קשה לי עם ספרים דלי עלילה, הם פחות מתאימים ליי. זאת גם אחת הסיבות שמעולם לא הערצתי את בקי צ'מברס כמו אחרים. בהיעדר עלילה גם לא התחברתי לדמויות, ומפה הכל התדרדר מרגע לדודלי עד שנשאר עם ספר לא מהנה.

הרעיון לספר עצמו מבריק: ארכיאולוגים בחלל. זה כל כך הגיוני כשחושבים על זה עד שלא ברור איך זה לא ז'אנר מבוסס כבר. הרי אם אי פעם נכבוש את החלל החיצון, ואם נגלה הריסות של תרבויות חייזרים ישנות, הדרך לחקור אותן תהיה בעזרת ארכיאולוגים.

ההבדל בין היסטוריון לארכיאולוג זה שהיסטוריון מבסס את המחקר על היסטוריה מתועדת, בעוד שארכיאולוג חוקר זמנים ואירועים שלא תועדו על פי הממצאים הפיזיים במקום. מן הסתם לא נדבר את השפה של התרבויות הזרות המתות, ונאלץ להסתמך על אריכאולוגי חלל כדי ללמוד אותן.

הדרך המועדפת עלי לממש את הרעיון הזה היה לתת לצמד האחים הארכיאולוגיים שהם גיבורי הספר לעבור בין כוכב לכוכב, בין אתר לאתר, ובכל מקום לחוות איזשהי הרפתקאה ארכיאולוגית, שלאט לאט תתבסס לסיפור גדול. משהו כמו מערבון מוזר או הסדרה "על טבעי", רק בחלל ועם חייזרים במקום שדים.

רורי אוגוסט לקחה את זה למקום אחר לגמרי, של סיפור שעלול לחרוץ את גורלו של העולם.  ב-The Last Gifts of the Universe האנושות יוצאת לחלל ומוצאת שלל תרבויות חייזרים. רק שכולן מתות מאיזשהי סיבה שאנחנו לא מבינים. התפקיד של הארכיאולוגיים הוא לנסות לנבור בהריסות ולגלות מה הרג את התרבויות הללו, כדי לנסות למנוע גורל דומה מאיתנו.

במציאות כמו שאמרתי העלילה מאד רזה ואפילו מאכזבת. לי זה הספיק לא להינות מהספר, אבל יניב רוזנפלד כהן מצא כל כך הרבה דברים אחרים להינות מהם שהוא כינה זאת "ספר מדהים".

האם אתם תחשבו שהספר מאכזב או שהספר מדהים? מי יודע! תלוי בטעם שלכם ובאופי. מקווה שצמד הדעות שמוצג בביקורת הלא שגרתית הזאת יעזור לכם.

[The Last Gifts of the Universe – רורי אוגוסט, 203 עמודים, 2022]