יומיות 22.02.2024: חמש סדרות בריטיות מעולות מהעת האחרונה

פירסמתי אתמול פרוייקט חדש, טכני ונישתי, Safecat.  זה הפרוייקט הראשון שלי בשפת התיכנות Rust, וכתוצאה מכך הוא מאד חובבני.

Safecat הוא תוכנה פשוטה לחתום דיגיטלית על הודעות. יש מלא תוכנות כאלה, אבל מה שמיוחד ב-Safecat זה שהחתימות שלו משתמשות בקריפטוגרפיה מודרנית מ-2019 ו-2020. קוראים לאלמנטים הקריפטוגרפיים האלה בייבי ג'אבג'אב, כמו הציפור מאליזה בארץ הפלאות, ופוסידון, כמו אל הים היווני. קריפוטגרפים הם לעיתים סופרי פנטזיה מתוסכלים.

המוטיבציה שלי בפרוייקט הזה הייתה לימודית בעיקר, אבל יש לו שימושים יכול להיות שבסוף יצא מזה משהו. נראה.

1. אנגלופיליה היא "היא חיבה ועניין רב של אדם כלפי אנגלים או כלפי הממשל, התרבות וההיסטוריה האנגלית, אף שאינו אנגלי אתני או אזרח אנגלי". זה לא אני אמרתי, זה ויקיפדיה!

אני אנגלופיל גאה. צופה בסרטים וסדרות אנגליות, חדשות כישנות. לא רק דברים שכל זעטוט ישראלי מכיר, כמו מונטי פייטון, האדם השלישי, Ghosts או מראה שחורה, אלא אזוטריה: ג'ורג' פורמבי, רק טיפשים וסוסים או גאווין וסטייסי.

החורף הנוכחי היה קשה. הרבה ימים בולו בלראות סדרות בריטיות. הנה המלצה על חמש מהן, קצת חדשות, קצת ישנות מאד, ובכולן צפיתי בעת האחרונה.

👈 The Detectorists (שנים 2014-2022)
פעם שלישית שאני צופה בסדרה הזאת, על כל שלוש העונות ושני הספיישלים שלה. זה הופך אותה לאחת הסדרות הבריטיות שצפיתי בהן הכי הרבה אי פעם, קצת אחרי כן אדוני השר (מקום #1 ללא עוררין), גאווין וסטייסי (מקום #2 ללא עוררין) זיווגים, קוקו ו-Extras.

The Detectorists מתרחשת בכפר אנגלי פסטורלי בו מזג האוויר תמיד טוב, אז זאת גם יצירת מדע בדיוני, הגיבורים הם שני חובבי גילוי מתכות, אנדי ולאנס, שמבלים את סופי השבוע בשדות נטושים בתקווה למצוא מתחת לפני האדמה אוצרות ישנים.

מעבר להכל, The Detectorists היא קומדיה אנגלית כפרית, בה הכפר הוא גיבור לא פחות מהדמויות עצמן. הסצינות נעות בין שדות בריטיים יפייפיים לבין פאב רומנטי, וכמו הרבה סדרות אנגליות, הגיבורים הם אנשים פשוטים, עם חלומות קטנים, תסכול מתמשך והומור עדין. סדרה אנגלית מאד, ומומלצת למי שיש לו הומור עם סבלנות.

👈  Everyone Else Burns (שנת 2023)
סיטקום חדש, עם שישה פרקים ועונה אחת בלבד ואני כבר לא יכול לחכות שתצא השניה!

לקח לי שלושה נסיונות לצלוח את הפרק הראשון של Everyone Else Burns, הוא לא להיט בפני עצמו כמו שהבנתם, אבל מהפרק השני והלאה זאת סדרה זהב.

סיפורה של משפחה, הורים ושני ילדים, שמשתייכת לכת קשוחה ומטורללת. העלילה מתרכזת בתהליך ההתבגרות של הבת הטינאייג'רית של המשפחה. אם יש לסדרה עקב אכילס זה שאני לא בטוח אם היא מבקרת את התופעה של כתות נוצריות או משבחת אותן. מה שלא תהיה הכוונה, התוצאה מצחיקה ורגישה.

👈 החשוד העיקרי (שנים 1991-2006)
הסדרה היחידה ברשימה שהיא לא קומדיה!

החשוד העיקרי נחשבת לאחת מסדרות המשטרה האנגליות הטובות ביותר אי פעם אם לא ה-. היא משנות התשעים, והחספוס של אותה התקופה ניכר בה.

למרות שאני לא מת על הסטייל המחוספס של שנות התשעים, החשוד העיקרי התגלתה בתור יצירת מופת. לא מעט בגלל הופעת מופת של השחקנית הראשית, הלן מירן.

כל עונה של החשוד העיקרי, חוץ מהרביעית, מורכבת מחקירה ארוכה שלוקחת ארבע שעות ושני פרקים. את החקירה מובילה תמיד הבלשית ג'יין (מירן), שהיא דמות גדולה מהחיים: אלכהוליסטית, קשוחה, מבריקה, וורקהולית ובעלת כנות בוטה אך מקסימה.

כמו רוב היצירות ברשימה, החשוד המיידי דורשת סבלנות, ככה זה אצל אנגלים. בעונה הראשונה יש שתי סצינות שמגלמות את הסדרה בצורה מושלמת. הראשונה היא סצינה של כמה דקות על צביעת גדר, היש תרבות בה זה יכול להתקיים חוץ מזאת האנגלית? השניה היא סצינת מעקב אחרי חשוד ברצח באופניים, והיא אחת מסצינות המשטרה המבריקות שראיתי אי פעם.

לסדרה שבע עונות ולא כולן שוות ברמת. את העונה האחרונה, נגיד, לא אהבתי, ואני חושב שהיא חוטאת לדמות של ג'יין. אבל אם תאהבו את העונה הראשונה, לא תוכלו להפסיק לצפות בשאר, גם במוצלחות שבהן (החמישית והשישית) וגם הפחות מוצלחות (רביעית ושביעית).

👈  Dreaming Whilst Black (שנת 2021)
אין שום דבר מיוחד בימינו בדמויות שחורות בסדרות בריטיות. זה כבר הפך לסטנדרט, כי הרי האנגליות לא מגיעה מצבע העור, אלא מהתרבות בה הדמויות גדלו. אבל הדמויות ב-Dreaming  Whilst Black הן לא דמויות שחורות אנגליות רגיליות, אלא מהגרים אפריקאים או בני מהגרים אפריקאיים שחיים איפושהו בין שתי יבשות. בין בריטניה ובין הארץ ממנה הם הגיעו. יש להם מבטא, יש להם תרבות אחרת, ולמרות שהם שולטים באנגלית על בוריה, הם עדיין שוקלים לפעמים לחזור "לשם".

העלילה מתמקדת בקוובנה, תסריטאי ממוצא אפריקאי, שעובד בעבודות גרועות בזמן שהוא מנסה למכור את התסריט הראשון שלו. קוובנה מגולם ע"י אג'ני סלומון, שגם יצר את הסדרה, ובסופו של דבר היא מוצלחת לא רק בגלל שהיא מראה צד פחות מוכר של התרבות האנגלית, אלא פשוט בגלל שהיא מצחיקה.

👈 Here we go (שנים 2020-2024)
קומדיה אנגלית "קלאסית" על משפחת מעמד הביניים מלאת פגמים. שני הורים, שני ילדים, בן ובת, סבתא אחת נמרצת, ודוד שובב יחד עם החברה הנצלנית שלו.

השחקן הוא ראשי הוא ג'ים הוויק שמוכר להרבה אנשים מ-Ghosts, שם הוא מגלם רוח של מדריך צופים חביב ונאיבי שנהרג מחץ טועה של חניך. בסדרה הנוכחית הוא מגלם אבא חסר מודעות עצמית ומלא פגמים, אבל יש קישור ל-Ghosts בכך שהאבא היה ספורטאי חץ וקשת בעברו.

הפרקים הראשונים של Here we go תפסו מאד את רוח הקורונה אז, על משפחה שמנסה לצאת לחופשה אבל הזמן נכשלת בגלל הסגרים השונים. אבל אחרי זה הסדרה התפתחה, והפכה ל"סתם" עוד סיטקום אנגלי משפחתי חביבה. ראיתי המון סיטקומים משפחתיים אנגלים ואולי Here we go אולי לא המוצלח שבהם, אבל הוא בהחלט מהטובים.

2. בקרוב תתחיל מכירה מוקדמת ל-Terrorbytes, מיני סדרה דוקומנטרית של חמישה פרקים בני שעה כל אחד על ההיסטוריה של משחקי אימה. אני בהחלט מחבב את הרעיון, וגם הפוסטר שלהם נהדר.

3. עין הדג פירסמו כתבה נהדרת, 14 סדרות מומלצות מהעשור האחרון, שבכלל לא היוותה השראה ליומיות האלו. ממש לא.

4. ג'ון אוליבר מת כבר שנים שדיסני יתבעו אותו. מת. עכשיו הוא לקח את זה צעד אחד קדימה ומטריל אותם בעזרת מיקי מאוס שזכויותיו עברו לרשות הרבים השנה.

5. חמש סדרות אנימציה עכשוויות שאתם לא רוצים להחמיץ. בתוספת ל-14 הסדרות של עין הדג מאייטם שתיים יש לי עכשיו חומרי צפייה לבערך עשור וחצי, ואני בכלל צופה ב-Hunter X Hunter בימים אלו.

6. אביגיל רוז הקליטה גירסה חדשה לעזור לי, שיר מקסים מלכתחילה, אבל הטקסט שלה שמסביר למה ואיך הופך אותו לאפילו יותר מקסים: