2023 השנה שלא הייתה צריכה להיות: סיכום ספרים אישי

אם סיכום 2020 נקרא קצת מבאס,  וסיכום 2021-2022 נקרא השנים שלא היו, כי הן היו כל כך גרועות שהעדפתי לשכוח מקיומן,  אז 2023 היא השנה שלא הייתה צריכה להיות. במישור המדיני, ובמישור האישי – הכל היה רדוף טרגדיות בסדר גודל תנ"כי.

החדשות הטובות הן ש-2024 עד פה היא, טפו טפו טפו, השנה הכי טובה שהייתה לי בעשור הנוכחי. אז מי יודע, אולי סוף סוף נקבל שנה הבאה סיכום אופטימי?

איך היה מבחינת קריאה? סביר. קראתי כמה ספרים מוצלחים וכמה פחות. תכף נסקור אותן, אבל קודם:

קישורים לסיכומים של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019 ,2020 ו-2021-2022.

[מונית סייברפאק, יצירה של Kirokaze למשחק Yellow Taxi Goes Vroom]

נתחיל בטוב, נמשיך בקצת רע, נעבור בדרך בקטגוריות שצריך כדי לצאת מידי חובה, ונסיים בהכי טוב.

מוכנים, היכון? צא!

הספר המפתיע של השנה: Illborn – דניאל ט. ג'קסון [ביקורת]

האם ציפיתי מ-Illborn להיות משהו חוץ מספר פנטזיה גנרי? לא. פשוט לא היה בתיאור שלו שום דבר שירמוז אחרת. הוא נשמע כמו סיפור קלאסי כזה, של גיבורים עם פוטנציאל אינסופי שעולים מאשפתות לגדולה. רק שהמימוש היה הרבה יותר מזה, אני אוטוטו מסיים את הספר השני בסדרה והיא מצוינת.

זהו ספר הביכורים של דניאל ט. ג'קסון, ואם הוא מתחיל ככה אני בטוח שעוד נשמע עליו בעתיד.

הספר המאכזב של השנה: Nettle & Bone – ט. קינגפישר [ביקורת]

2023 כמו 2023 היתה מלאת אכזבות. אם לספור את חלקן, אז את סנדמן סלים והמוריארטי האחרון [ביקורות] בכלל לא הצלחתי לסיים, האקדוחן של סטיבן קינג [ביקורת] היה ספר מוזר להפליא, לא בקטע טוב, ו-Magician: apprentice [ביקורת] הרגיש לי, אישית, ילדותי.

אבל מאכזב ורע זה לא אותו הדבר, וחשוב לי להדגיש זאת. Nettle & Bone הוא ספר טוב, אבל הוא איכזב אותי קשות כי ציפיתי למשהו הרבה יותר טוב. הוא הגיע זמן קצר אחרי שקראתי את Paladin's Grace של אותה הסופרת ומאד (מאד) אהבתי אותו, והוא גם זכה בהוגו. אז ציפיתי לספר מיוחד, וכגודל הציפיות, כך גודל האכזבות.

הפרס לסדרה שכל הספרים בה טובים ולכן לא הוגן לכלול אותם בתחרות הרשמית (ס"שסבטללהלאבת"ה): The Running Grave – גיי' קיי רולינג [ביקורת]

הספר השביעי בסדרת קורמורן סטרייק הוא יצירת מופת. למעשה, הסדרה כוללת שני ספרי מופת, יחד עם הספר החמישי בסדרה. עם זאת – וזה די מדהים – אני עדיין חושב שהיא לפחות ברמה אחת פחות מסדרת פנדורין.

עד כמה שרולינג מספרת סיפורים הטובה בדורנו, היא הוגת דעות מאד גרועה. לעומתה, בוריס אקונין מחבר פנדורין הוא אישיות עמוקה מאד והספרים שלו גורמים לי להרגיש אדם חכם יותר.

הספר הכיפי של השנה: הפיל החמישי – טרי פראצ'ט [ביקורת]

קראתי שני ספרים של עולם הדיסק השנה, האחד, גנב הזמן [ביקורת], קצת פחות מוצלח לטעמי, והשני, הפיל החמישי מאד מוצלח ועושה חשק לעוד (הרבה) פראצ'ט.

ספרי עולם הדיסק הם לא סתם כיף, אלא כיף אינטיליגנטי, אינטלקטואלי ומורכב – אך עדיין כיף. הם כל כך מנותקים מהגדרת הכיף של 2023, שהיא כיף ילדותי אך לא מורכב מדי (סרט מריו, סרט ברבי), שאני לא יודע אם יש להם מקום בימינו. מי עוד עושה כיום ספרים כיפיים מורכבים כאלה? הראו לי וארוץ לקרוא אותם.

בעקבות הספרים נתקלתי במועדון הקריאה של ספרי פראצ'ט ב-Reactor, וזה גרם לי לעצב מהול בשמחה. עצב כי נראה שהיות והפסקתי לקרוא את ספרי עולם הדיסק איפושהו באיזור הספר ה-26 בסדרה, נראה שפספסתי כמה מהמוצלחים ביותר. שמחה כי, נו, יש ספרים טובים לקרוא שטרם קראתי.

הספר המטורלל ביותר של השנה: Magic Kingdom for Sale — Sold! – טרי ברוקס [ביקורת]


ספר על עו"ד ר-ציני שרואה מודעה למכירת ממלכה קסומה – וקונה אותה!

אם הבסיס הזה לעלילה לא מספיק מטורלל עבורכם אז אני לא יודע מה כן.

ספר הפיל-גוד של השנה: Legends & Latte – טרוויס בלדרי [ביקורת]

האם למישהו היה ספק שהבונבוניירה בצורת ספר הזה, הממתק עם עמודים, הגירסא הספרותית לטד לאסו, יזכה בפרס?

אין הרבה הגיון בסיפורה של אורקית מחוספסת שנוסעת לעיירה קטנה בה אף אחד לא שתה אי פעם קפה, פותחת שם בית קפה, והופכת לסנסציה מקומית. אין. אז מה? גם בטד לאסו אין הגיון ובכלל הגיון זה דבר שעומד בפני ההרגשה הטובה. לפעמים עדיף להתעלם ממנו.

ח"ח

איזה ספרים טובים קראתי השנה שלא זכו באף פרס? יש כמה כאלה.

אז A Natural History of Dragons של מארי ברנן [ביקורת] הוא ספר טוב אבל עם עלילה לא מספיק סוחפת. The Kaiju Preservation Society של סקאלזי [ביקורת] הוא ספר חביב ותו לא, על אף שלל הפרסים בהם זכה.

מי עוד יסתפק רק בשבחים? ובכן, גדול סופרי הפנטזיה העכשויים, ברנדון סנדרסון, יקבל כולה ח"ח על הספר השני בסדרת סדרת גנזך אורות הסער [ביקורת], וסליחה מכל המעריצים.

אחרון חביב, ובלב כבד, גם House of Earth and Blood של שרה ג’יי מאס [ביקורת] ישאר רק עם המחמאות. זה לא שהוא לא ספר מצוין, אלא שהיו השנה כמה ספרים יותר טובים ממנו שקראתי.

מקום ראשון: In the Shadow of Lightning – בריאן מקללן [ביקורת]

שבעה ספרים פירסם בריאן מקללן עד היום, ושבעתם מצוינים. אהבתי אליהם נעה בין "אוהב מאד" לבין "מאמא מיה! איזו יצירת מופת!".

In the Shadow of Lightning הוא לא הספר הכי טוב של מקללן אי פעם, ואני בהחלט "רק" אוהב מאד אותו. אבל הוא כן הספר הראשון של מקללן שמתרחש בעולם נפרד מששת הספרים הראשונים שלו, ואני כן מאד חששתי מזה.

אין שמח ממני לראות שהוא צלח את המשימה של בניית עולם חדש. יאללה, עכשיו רק שיוציא את הספר השני כבר.

מקום שני: Paladin's Grace – ט. קינגפישר [ביקורת]

קינגפישר זוכה לכבוד לכתוב גם הספר במקום השני השנה וגם הספר המאכזב של השנה, למרות שהאכזבה נובעת מהציפיות ש-Paladin's Grace בנה.

Paladin's Grace הוא סיפור פנטזיה רומנטי מקורי, מצוין, מצחיק, עדין, וכתוב להפליא. הסיבה שעוד לא קראתי את ההמשך שלו היא ש-Nettle & Bone מכיר סיפור אהבה כמעט זהה, ואני חושש לגלות שלקינגפישר יש רק טריק אחד בשרוול.

מקום ראשון: הצי האבוד – ג'ק קמפבל [ביקורת] בשיתוף Legends & Latte

ראשית, אסביר את הכותרת המוזרה.

נתקלתי השנה במצב קצת מוזר. הספר הכי טוב שקראתי ב-2023, ספרותית, היה Legends & Latte, אבל הספר הכי טוב שקראתי השנה, אם משקללים את הזמן והסיטואציה שקראתי אותו, היו שלושת הספרים הראשונים של שישיית הצי האבוד. על כן Legends & Latte קיבל "רק" את פרס הפיל גוד, אבל בתכל'ס הוא גם שותף למקום הראשון פה.

עכשיו בואו נדבר על הצי האבוד.

בתחילת יולי עליתי על טיסת חירום לישראל בגלל שאימי איבדה את ההכרה. הסימנים למחלה החלו בינואר, ושמו עננה שחורה מעל כל שנת 2023, שנה בה לא הייתי רגוע ולו לדקה אחת.

זה היה אות הפתיחה לקיץ טראומטי שבילינו בבית חולה. שלושה ימים ראשונים ישנתי על כסא לידה. עשרה ימים נוספים ישנתי על מזרון על הרצפה ליד המיטה, ורק אחרי שבועיים, כשמצבה התייצב, התחלתי לישון בבית.

אנחנו עכשיו במרץ 2024 והמחלה נעלמה לגמרי. הבדיקות שעשינו שבוע שעבר מראות שאימי חזרה, פיזית, למה שהיה קודם. אני עדיין לא מעכל את זה.

אבל היה לילה אחד, הלילה השלישי בבית חולים, שבאמצע הלילה חוויתי רגע של אימה שאחריו לא יכולתי לישון יותר אף פעם. אני לא עמום מסיבות של פרטיות, אני פשוט לא רוצה להעלות את זה על כתב.

אז באותו הלילה, בעודי לא ישן, ניגשתי לספריית המחלקה בבית חולים ולקחתי את ספר המדע הבדיוני היחיד שהיה שם, הצי האבוד של ג'ק קמפבל. בלי ציפיות גבוהות, הרי מעולם לא שמעתי עליו, אבל מהר מאד הסתבר שזה הספר המושלם למאורע.

את שלושת הספרים סיימתי תוך כמה ימים, יש הרבה זמן לקרוא בבית חולים. הם היו הסחת הדעת המושלמת לתקופה בה לא יכולתי למצוא כלום שיסיח את דעתי. אני רוצה להאמין שאלו גם אובייקטיבית ספרים טובים, אבל ברור שאני לא יכול לשפוט אותם במנותק מהנסיבות.

אימי עבדה עם אנשים חולים כל חייה, ואחד המשפטים השגורים עליה הוא, "עדיף לאמר הייתי חולה מהייתי בריא". בגלל שראיתי, דרכה, הרבה אנשים שהחלימו ממחלות קשות אבל אז נתנו לזכרון המחלה לנהל אותם.

המחלה עברה אצלנו, מי יתן ולא תשוב. עשור מהיום אני מעדיף לזכור את קיץ 2023 בתור הקיץ בו קראתי טרילוגית מדע בדיוני מוצלחת בתאורת בית חולים לילית מהבהבת במסדרון, ולא בתור הקיץ של המחלה.

ושום מילה על ה-7 לאוקטובר.

[בנימה מקברית זאת הסתיים פוסט סיכום שנה מקברית. למרות שקראתי בה כמה ספרים מאד מוצלחים, אני עדיין בדעה ש-2023 התקיימה רק בתור טעות קוסמית]