המדף הז'אנרי: Fourth Wing – רבקה יארוס

ב-2023 הוציאה רבקה יארוס את שני הספרים הראשונים בסדרת The Empyrean והפכה ישר לסנסציה. היא כבשה את טיקטוק ולדעתי נחשבת כיום לתופעת תרבות פופ בסדר גודל של הארי פוטר, דמדומים או משחקי רעב.

אני לא צוחק ולא מגזים. ב-booktok, הספרים הכי חמים בטיקטוק, היא כבשה גם את המקום הראשון וגם את השני, וברגע שייצא ספר נוסף היא וודאי תשתלט על השלישיה המובילה.  הציון של Fourth Wing ב-Goodreads הוא 4 נקודה פאקינג 61 (4.61) מדהימים, ואי אפשר לאמר שזה בגלל ביקורות מקורבים ומשפחה, אלא אם כן יש לה חמולה עם מליון וחצי אנשים שנתנו ציון וכתבו 200 אלף ביקורות.

הספר זכה גם, מן הסתם, בפרס גודרידס ב-2023 בקטגורית Romantasy, ספרי פנטזיה רומנטיים. ואם לא שמעתם עליו זה בגלל שהוא טרם תורגם לעברית. אבל זה עניין של זמן, הוא יתורגם, יעשה רעש וגם אתם תכנסו לחגיגה באיחור מסוים.

עכשיו, תראו, אם תקראו את הספר כדי להישאר מעודכנים בתרבות מודרנית לא תתאכזבו. הוא ספר טוב מאד. אפילו אם לא הייתי מודע להמולה סביב הספר היה לי ברור ש-Fourth Wing הוא מסוג הספרים של המשחק של אנדר, משחקי רעב או Rising Red. כתוב לו "ספר קאלט" על המצח.

אבל האם תסחפו למערבולת ההייפ של הספר? לא בטוח. אני לא נסחפתי. זה ספר טוב, לא מלהיב נורא, קצת ילדותי, אכזרי מדי שלא לצורך ובעיקר נראה כמו הלחמה של הרבה ספרים דומים שקראתי בעבר.

כאילו, נהניתי מ-Fourth Wing. נהניתי, באמת. הוא יקבל ח"ח בסיכום 2024. אבל יותר מזה? לא.

ויולט סורנגייל, שם גיבורה שכאילו יצא ממעבדת chatGPT, היא בת הזקונים למשפחת רוכבי דרקונים צבאיים. אחותה,די צעירה, וכבר רוכבת דרקונים מופלאה, אחיה, שנהרג בקרב מול מורדים מבפנים, היה לוחם דרקונים אגדי, ואימה – אוי האמא שלה – לא רק רוכבת דרקונים מיתולוגית אלא גם גנרלית קרת רוח ולב.

עכשיו כשאני כותב את זה אני פתאום מבין שמה שהכי הפריע לי בספר זה שלא רק שם הגיבורה, אלא בכלל כל העלילה מרגישה כאילו הגה אותה chatGPT. טוב, בואו נמשיך:

ויולט, קטנת גוף ושברירית היא לא בדיוק החומר ממנו עשויות רוכבות דרקונים מסוקסות. היא רוצה ללכת בדרכו של אביה העדין והמלומד, שלא ממש ברור איך נפל למשפחת הפסיכופטים הזאת.

אבל האבא כבר נפטר, והאמא הגנרלית מחליטה שאין דבר כזה שבת משפחת סורנגייל לא תהיה רוכבת דרקונים. היא שולחת – בכוח – את ויולט לטירונות הדרקונים. מסלול האימונים האכזרי ביותר בעולם.

מהרגע הראשון ברור שהטירונות של רוכבי הדרקונים היא משהו אכזרי אפילו ליצירות פנטזיה מודרניות. אולי זאת השפעה של האנימה והמנגה? חלק מהיצירות שם גורמות לי לתהות איך חברה מודרנית יכולה להרשות למי שכתב את זה להסתובב חופשי ברחוב.

בטירונות של Fourth Wing הורגים את הטירונים על ימין ועל שמאל. לפעמים בגלל שהם לא מספיק טובים – מה שלא אמור להיות פשע – אבל לפעמים זה סתם כי היה להם מזל רע, או נעליים לא נכונות, או שהם באו רע למישהו בעין. וזה בסדר! המערכת מקבלת את זה בהבנה ואהבה.

אין בזה גם שום הגיון צבאי. לוקחים את כמה מאות הצעירים המוצלחים ביותר של מדינה מסוימת והורגים איזה 80% מהם – אני סתם זורק מספר – בלי להניד עפעף? איך אפשר ככה לנצח במלחמה? אפילו אם הם לא מספיק טובים, או לא מספיק ברי מזל, כדי לעבור את טירונות הדרקונים, לא עדיף להשתמש בכישורים שלהם במקום אחר בצבא? למה להרוג, למה??

אני אגיד לכם למה: בגלל שסתם טירונות בלי אלימות קיצונית נשמעת משעממת לצעיר המערבי הממוצע. הם לא יודעים מה זה צבא. הם לא מבין כמה קיצונית הסיטואציה של טירונות צבאית. הם לא יודע שאפילו טירונות סתמית היא אירוע מכונן בחייו של בן 18. הם לא יכתבו את "התגנבות יחידים", אחד הספרים הגדולים ביותר בשפה העברית לדעתי.

לא סתם אמרתי ש-Fourth Wing הוא מהסוג של המשחק של אנדר, משחקי רעב או Rising Red.  בכולם ישנם גיבורים שהם האנדרדוג האולטימטיבי, שנכנסים למסגרת אימונים צבאיים אכזרית שהם נראים לא מתאימים לה, אבל אז פורחים בצורה היסטורית והופכים לטובים ביותר בתחומם בעולם אי פעם.

זאת ,תבנית סיפור שפורטת על נימי החלומות של רבים מאיתנו. אנשים רגילים, מי פחות מי יותר, אנדרדוג ברמה העולמית של רוב הדברים, אבל שרוצים לחלום שייתכן ואם ישימו אותנו בסיטואציה המתאימה, היחודיות שלנו, ובכל אדם יש משהו יחודי, תגרום לנו להפוך למייקל ג'ורדן של התחום. אם חמימו יכול אז גם אנחנו.

ההצלחה של הספר היא חלק מהסנסציה הכללית של ז'אנר ה-Romantasy כרגע. אני לא חושב שזה ז'אנר מקורי או חדש אגב, סיפורי פנטזיה רומנטיים תמיד היו. אבל אתם יודעים איך זה, כל אדם צעיר חושב שהוא המציא את האהבה, וככה גם הדור הנוכחי.

רבקה יארוס נחשבת לאחת משתי כוהנות הז'אנר יחד עם שרה ג'יי מאס, והיות שכבר כתבתי ביקורת על הלהיט הגדול של מאס, אפשר לאמר שהז'אנר מכוסה פה די יפה באתר.

מה שיפה בספר זה שעמודי הרומנטיקה והאירוטיקה הקלה ("שריריו המשתרגים") תחומים מאד לכמה עמודים פה ושם, ואפשר בכיף לדלג עליהם ולדעת שלא הפסדתם כלום בסיפור. יש מצב שאכן דילגתי עליהם בלי להניד עפעף, אבל אתם לא יכולים להיות בטוחים. זה סוד. לא מגלה.

הדרקונים של Fourth Wing הם משהו בין כלבי שמירה נאמנים חמודים ומדברים, לבין קוסמים זקנים חכמים כמו גנדלף או דמבלדור. מחד, הם מוצגים כנעלים על בני אדם, חיים יותר שנים, עם קסם חזק ואינטיליגנציה גבוהים יותר. מאידך, הם בוחרים רוכב להיקשר אליו ואז מקדישים את חייו לאותו הרוכב כאילו אין להם משהו יותר טוב מה לעשות. מה האינטרס שלהם במערכת היחסים הזאת? לא ברור.

יש הרבה דברים חורים מוזרים כאלה בספר. לא סתם אמרתי שנראה כאילו chatGPT הגה אותו. אז כן, הוא משויף והוא כתוב היטב והוא משתמש בכל trope אפשרי של ספרי קאלט אחרים, אבל אני לא מוצא בו טיפת מקוריות. אולי הוא פשוט לא לטעמי, או שאולי אני כמו פודי שמגיע למסעדת פועלים פשוטה. מרגש זה לא.

[Fourth Wing – רבקה יארוס, 498 עמודים, 2023]