יומיות 20.04.2024: נאפולי

חזרתי מכמה ימי טיול מיושב ורגוע בנאפולי והחוף האמאלפיטאני. אני כמובן לא מומחה לעיר, אפילו לא מתחיל להכיר את נאפולי, אבל כמה מילים על חוויה אישית יש לאמר.

1. נאפולי היא המקום הכי טעים בו הייתי אי פעם. בלי תחרות. נאפולי גם מלאת זבל, אופנועים, צפיפות ואווירה תזזיתית. את זה כולם יודעים.

אבל מה שהפתיע בנאפולי זה דווקא מה שחסר בה: סמארטפונים ולפטופים. אנשים יושבים בחוץ, זקנים, מבוגרים וטף, ומדברים. זאת אנטיתזה לכל עיר אחרת שאני מכיר, תל אביב, ברלין או וורשה, בה כולם שקועים בטלפון עם אוזניות או עובדים על הלפטופ.

מה השתנה בנאפולי לעומת, נגיד, 30 שנה אחורה? אופניים חשמליים אין פה. סלולרי אין פה. לפטופ לא רואים וסטנדרט חיים עירוני מודרני אין. נאפולי מרגישה כמו דרום תל אביב בשנות ה-90.

עכשיו יומן טיול בפורמט האהוב של טיול וטקסט.

פיצרייה דה מיקלה (da Michele) נחשבת לאחת הפיצריות הטובות בעולם אם לא ה-. לא ברור אם זה בגלל איכות, בגלל הותק (הוקמה ב-1870) או בגלל התור הענק (מה שנקרא "אפקט פאריס הילטון", הם מפורסמים בלהיות מפורסמים). הייתה לי דירה מול הפיצרייה אז ניסיתי.

יש תור ענק אבל נוח מאד. עושים הזמנה (עניין של 2 דקות), לוקחים מספר ומחכים 20-30 דקות באווירת רחוב נעימה. את הפיצה אוכלים על מדרגות ליד הפיצריה, כי זאת נאפולי וככה זה עובד פה. יש גם אפשרות לאכול בתוך הפיצריה, אבל זה אומר לחכות יותר ואני לא בטוח מה זה נותן לכם. אולי לחסוך זבל של אריזת קרטון פיצה, שזה גם משהו למען האמת.

הם מציעים רק שני סוגי פיצה: מרינרה ומרגריטה. לקחתי מרגריטה והיה מעולה. באמת, פיצה אידיאלית. מצד שני, היא לא יותר טובה מאף פיצה אחרת שאכלתי בנאפולי. הן כולן אידיאליות וכולן מושלמות, ואפילו בפיצריה ממול, Pizzeria D'Angeli, שם אכלתי פעמיים, יש פיצה מושלמת באותה המידה רק בלי התור ועם ישיבה נוחה במסעדה.

טוב, הנה תמונה של הפיצה מ-Pizzeria D'Angeli. זאת ספציפית היא עם מוצרלה מגבינת באפלו, כי רציתי גיוון. שלמות של פיצה.

התזה הנוכחית שלי, מבוססת על כלום כמובן, היא שפעם פיצרייה דה מיקלה באמת הייתה יותר טבוה מהשאר ברמות. כמו שעובד היה פעם הסביח הכי טוב בגלקסיה, בפער. אבל עם השנים אנשים למדו את המתכון, החומרים והשיטה, וכיום נאפולי מוצפת בפיצריות מושלמות.

עד הטיול הנוכחי חשבתי שפיצה נפוליטנית זה לא בשבילי. פשוט בוורשה יש כמה פיצריות נאפוליטניות נחשבות ברמה בין לאומית. נגיד,Ciao a Tutti ממוקמת במקום ה-37 ב-top 50 pizza באירופה (לא כולל איטליה). אכלתי שם, ובעוד כמה מקומות, ובכולם היה Meh. אבל בכל פיצריה בנאפולי היה "וואו".

מקום נוסף  עם תור ענק הוא טרטוריה דה ננלה (Trattoria da Nennella). מסעדה מיתולוגית שמגישה מנות נאפוליטניות מסורתיות כמו פסטה עם תפו"א, פסטה עם שעועית ושאר מנות עניים שכבר די נעלמו מהעולם כיום, וחבל.

אבל הנה הקטע המדהים. שאלתי אנשים בתור הארוך למה הם מחכים למסעדה, ואף אחת מהתשובות שקיבלתי לא דיברה על האוכל המסורתי היחודי. אמר שהמלצרים שרים ורוקדים (נכון, אבל לא העיקר), אמרו שהם באו בגלל מדיה חברתית.

ליטרלי נדמה שהרבה מהעומדים בתור לא ידעו לאיפה הם נכנסים, ונדמה לי שעמדו להתאכזב קשות מהאוכל הפשוט והמוזר.

ראשית, סליחה. לא כתבתי את שם המקום בו צולם הסרטון ועכשיו אני לא מצליח למצוא אותו במפה.

אבל הסרטון הזה מראה אווירת ערב סטנדרטי נאפוליטני מהי. סתם פאב עם סתם אנשים, לא צעירים מדי, שהופך בן רגע למסיבת ריקודים ברחוב. כמה קל לגרום לאנשים שיצאו לבילוי להתחיל להשתגע. כמה כיף היא נאפולי.

עם היסטוריה של 3000 שנה, גיבורים, סיפורים, אמנים ומיתולוגיה – הדמות הכי מפורסמת בנאפולי היא של גמד ארגנטינאי שבועט בכדור: מראדונה.

האם זה אומר יותר על נאפולי או יותר על העולם? נראה לי שעל העולם. כדורגל הוא, כרגע, המשחק הכי מפורסם. לא לא, קבלו תיקון, הפעילות התרבותית הכי מפורסמת בעולם. כרגע.

כי מה יש לנו כבר כיום? כוכבי קולנוע איבדו מהילתם. כנ"ל לגבי מוזיקה. פוליטיקאיים מפורסמים כיום אבל לא באמת מקור לגאווה מקומית, או בכלל. מה נשאר? ספורטאים. היחידים שעדיין גדולים מהחיים.

עוגיות טראלי הן גירסא מתוחכמת של עוגיות עבאדי, ובתור מעריץ עבאדי נלהב עפתי לגמרי על טראלי.

עוגיות טראלי נראות כמו עבאדי, יש להן את אותו המרקם והטעם הבסיסי של עבאדי, אבל הן מגוונות בהרבה. הן מגיעות בגדלים שונים, צבעים שונים ומילויים שונים. כי ככה זה באיטליה, הם לוקחים מאכל בסיס ובמשך מאות שנים זורקים עליו את כל המזווה שלהם כדי לראות מה תופס ובאיזה שיטת אפייה.

בתמונה יש טראלי עם שומן חזיר, פלפל שחור ושקדים. אלו הטראלי המסורתיות של נאפולי ובעבר היו נמכרות ברחוב בידי אנשים עם סל מלא טראלים שכונו, כן כן, ניחשתם נכון, "טראלארו" (Tarallaro). כיום מוצאים אותן בעיקר במאפיות, אלו שבתמונה הן משוק Pignasecca.

עוגיות הטראלו הומצאו דאליבא דאינטרנט במאה ה-8., בעוד שמאפיית עבאדי נוסדה ב-1838, ולמרות שלא מצאתי קשר רשמי בין השתיים, הדמיון גדול מדי בשביל להיות מקרי.

2. TrustPixel הוא אמן\נית צרפתיים שמתמחה ב-animted gifs מפוקסלים של פנטזיה אפית. מומלץ לבדוק את הפורטפוליו שלהם.

3. לא מזמן שיחקתי ב-Civilization 5 ואפילו חשבתי לכתוב פוסט יומיות על זה (שלא יצא בסוף לפועל). הנה מישהו ששיחק בכל חמשת המשחקים הראשונים וישב לכתוב עליהם מחשבות מסודרות.

The rise and fall of the Sid Meier's Civilization franchise from 1991 to 2018 is both one of the great tragedies of the computer gaming industry, and a window into the massive change in psychology of the US ruling class. This thread will explore both.

— The Black Horse (@TheBlackHorse65) April 9, 2024

4. כל הז'אנרים החדשים של המד"ב, מרומנטזי ועד מד"ב פיננסי. טום גולד הוא הקומיקסאי הגיקי המוביל כיום וסוג של גאון.

‘Some exciting new literary genres’
My latest @GuardianBooks / @GdnSaturday cartoon. pic.twitter.com/4wLqKMEHLA

— Tom Gauld (@tomgauld) April 13, 2024

5. הדמו המהמם הזה, שהוצג ב-Revision 2024 נכתב ב-256 בייטים. רק כדי להדגים כמה זה מעט, אז כנראה שהמשפט הזה מכיל יותר מ-256 בייטים. הישג אנושי מהמם.