המדף הז'אנרי: Aiduel's Sin – דניאל ט. ג'קסון (The Illborn Saga #2)

התחלתי לתעד קטעי אקשן מרהיבים בספרים שקראתי השנה. המטרה היא קטגורית "קטע האקשן של השנה" בסיכום הספרים העתידי (מאד) של 2024. זאת קטגוריה שמופיעה פעם בכמה שנים, כי רוב השנים אני לא קורא מספיק קטעי אקשן טובים שיצדיקו אותה.

אחד הטריגרים לזה היה קטע אקשן מדהים ב-Aiduel's Sin. קטע שהתעלה על כל סצינה אחרת שהייתה ב-1000 העמודים שקדמו לו. הוא התחיל סטנדרטי, הייתי די בטוח שאני יודע לאיפה זה הולך, אבל פתאום, טוויסט אחד שהפתיע אותי לגמרי, ומשפט מוצלח אחד, הפכו את זה לקטע אייקוני שמתעלה מכל סצינה אחרת ב-1400 העמודים של הסדרה עד כה.

קטע האקשן הבהיר כמה שאר הספר הוא "טוב פלוס" ותו לא. גם לא עזר שקראתי אותו בצמוד לקראש החדש שלי, The Will of Many [ביקורת].

אין פה כדי להעליב את Aiduel's Sin. הוא ספר פנטזיה נעים ונחמד לי מאד לשקוע בו. אם כל דבר היה מסעיר ומופתי לא הייתה לי מספיק אנרגיה רגשית להתמודד איתו. לפעמים אני בהחלט מעדיף יצירות טובות ו"רגועות" כמו Modern Family או Aiduel's Sin.

אני בהחלט מתכוון להמשיך לקרוא את הספר השלישי. עד כה מדובר בסדרה טובה להעברת הזמן בנעימים, ואני גם סקרן לגבי המשך הסיפור. אם אהבתם את הספר הראשון, תדעו לכם שהשני הוא עוד מאותו הדבר, רק יותר משויף ומוצלח.

Aiduels' Sin הוא ספר ההמשך ל- Illborn [ביקורת] שקראתי בסוף שנה שעברה. כאילו, ממש סוף שנה שעברה, הביקורת עליו התפרסמה ב-31 לדצמבר.

הנה מה שחשבתי אז:

מדובר בספר פנטזיה בוסרי אך סוחף. ספר שעולה ממנו סופר עם מקום לשיפור יכולת הכתיבה, אבל נקודת התחלה מאד גבוהה של מישהו שיודע לספר סיפורים.

Illborn הוא תוספת מבורכת מאד לז'אנר פנטזיית גיבורי העל. הוא לא חדשני ולא מסעיר, אבל זה בגלל שהז'אנר כבר לא חדשני או מסעיר, וכמו שבקולנוע ז'אנר גיבורי העל דועך, כך גם בספרים לדעתי אנחנו נמצאים בימים האחרונים שלו.

הבעיה, בתור מבקר, זה שהביקורת על Aiduels' Sin די זהה לביקורת על הספר הראשון בסדרה. היתרון, בתור ניימן, זה שלא חייבים לכתוב ביקורת חדשה מושקעת; אפשר להישאר עם משהו קצר.

מלבד האמור לעיל (קטע אקשן מעולה, ספר פנטזיה סופר גיבורים נעים לקריאה), יש לי שתי אבחנות נוספות אחרי הספר הזה.

האחד הוא שזאת לא רק פנטזית גיבורי על אלא זו גם פנטזיה תיאולוגית. הדת והאלים מהווים חלק אינטגרלי מהספר, בקטע ברנדון סנדרסוני כזה. היות וסנדרסון הוא גם אבי פנטזית גיבורי העל המודרנית, אני מוכן להמר שדניאל ט. ג'קסון מעריץ נלהב שלו.

השני הוא שהדמות הרעה בספר נבנתה בצורה כל כך מוצלחת ואיטית שאני ממש מסמפט אותה. ככל שהיא (או הוא!) הופכים ליותר מרושעים במהלך הסיפור, כך נעשה לי יותר קרינג'י לקרוא את זה. זה לא מקרה של רשע שאנחנו מבינים את המוטיבציה שלו, אלא יותר מקרה של חבר טוב שאנחנו רואים עושה שטויות ואומרים "לא לא! די! זה לא מתאים לך!".

[Aiduel's Sin – דניאל ט. ג'קסון, 650 עמודים, 2023]