המדף הז'אנרי: Annie Bot – סיירה גרין

כשאני אומר שאני רוצה ספר מד"ב טוב, אני מתכוון לספר כמו Annie Bot.

כן, הייתה כבר ביקורת בבלוג השנה, על Titanium Noir, שהתחילה בדיוק באותו המשפט. אבל זה לא שפתאום נעשה קל לרצות אותי, אלא שאני נמצא בעיצומה של שנת קריאה ממש טובה. איזה כיף.

זה ששני ספרים הם מד"ב טוב, לא הופך אותם לדומים והם לא מתאימים לאותם האנשים. במילים אחרות, גם אהבתם את Titanium Noir, תמשיכו לקרוא עוד קצת בבביקורת לפני שתקפצו ל-Annie Bot. אלו ספרים טובים בצורה שונה מאד.

Annie Bot הוא סיפורה של רובוט סקס AI שלאט לאט מתפתחת וצוברת הכרה. על הנייר הרעיון הזה לא דיבר אלי, פחדתי ממימוש woke קלישאתי, אבל במציאות זה סיפור שיותר מזכיר את פרחים לארגנון. משל על אנושיות, ושימוש בכוחו של המד"ב וטרנד ה-AI הנוכחי כדי לייצר אמירות על מערכות יחסים מורכבות.

הרבה אנשים מבקשים המלצות למד"ב פילוסופי חכם. Annie Bot הוא בשבילם. הרבה אנשים רוצים מד"ב קצר, ממוקד, שקל לקרוא. Annie Bot הוא גם בשבילם. אהבתי את הספר בגלל כל הסיבות הללו, וגם בגלל שהוא פשוט ספר כתוב היטב. מומלץ.

דאג הוא גבר נורמטיבי רק עם הרבה יותר כסף מהגבר הנורמטיבי הרגיל. לכן כשדאג נפרד מבת הזוג שלו, במקום להתמודד עם הרווקות החדשה, הוא קונה רובוטית סקס AI יקרה ומעצב אותה, ויזואלית, דומה לאקסית.

אנני, הרובוטית, נראית כמו בת אדם רגילה. כשהיא הולכת ברחוב, אף אחד לא יודע שמדובר ביצירה מלאכותית. אם החברים של דאג, אין הרבה כאלה, מבקרים, הם לא יודעים שיש לו רובוטית ולא בת זוג חדשה.

מצד שני, דאג יודע שהיא רובוטית! אז הוא מתייחס אליה כמו אל מכשיר, בגסות. אבל היא גם נראית כמו אדם אמיתי, ומגיבה כמו אדם אמיתי, אז לפעמים הוא מתייחס אליה כאל בת אדם. הוא מאוהב בה עד עמקי נשמתו, אבל פגוע מכך שהוא מאוהב בחפץ. זאת סיטואציה מורכבת מאד, יש לאמר לא בריאה, והתוכנה של אנני מתחילה להתפתח, פסיכולוגית.

הסיפור מסופר מנקודת המבט של אנני. רובוטית שתוכנתה לרצות, אבל נפלה על סיטואציה רעילה בה אי אפשר לרצות את הבעלים. אז היא מנסה ומשתדלת ומשתנה, וגם חושבת שאולי כדאי להיות יותר אנושית, כי דאג רוצה בת זוג אנושית – לא רובוטית – ולאט לאט היא נהפכת לעגולה, ומערכת היחסים הופכת ליותר רעילה.

"אנני בוט" בוחן מספר אלמנטים דומים אך שונים. האחד הוא אנושיות, יש שם  אמירה מאד ברורה שאנושיות היא משהו שמתפתח ממצבים קשים, מורכבים. קצת כמו משפט הפתיחה של אנה קארנינה, כנראה משפט הפתיחה המפורסם ביותר של ספר בכל הזמנים: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה.".

אגב, "אנה קארנינה" — "אנני". האם זאת מקריות?

אלמנט נוסף, וכנראה העיקרי בספר, הוא מערכות יחסים. אחד הדברים שמד"ב טוב עושה זה ליצור סיטואציה בדיונית שמקבילה לסיטואציה מציאותית. אז אפשר לחקור אותה בלי הרגשת הקרינג' והאמוציות שמתלוות לסיטואציה מציאותית.

דאג מתייחס בגסות לאנני? זה לא נעים לראות, אבל זה גם לא מאד קרינג'י, כי אנני היא, אתם יודעים, רובוטית. זה כמו שאני אראה מישהו מקלל את ChatGPT. לא נעים לראות ונורא מוזר, אבל זאת לא אותה עוצמת התגובה לו היה מקלל מישהו אנושי.

מערכת היחסים בין דאג לאנני היא אחת המורכבות והיפות שקראתי, וזה בגלל שסיירה גרין כותבת נהדר. היא מעבירה את מורכבות הסיטואציה בלי להעיק. היא משתמשת בדיוק במספר המדויק של משיכות מכחול כדי לתאר כל סצינה. זה גורם לספר לזרום, והוא מרגיש אפילו קצת פחות מ-231 העמודים שלו.

ספר כמו אנני בוט לא יכל להיכתב עד עכשיו, היות ועד ש-chatGPT הגיע לחיינו לפני שנה וחצי, לא ידענו איך AI נשמע. אנני מדברת כמו chatGPT מתקדם. זה טון שכבר מרגיש מוכר לקורא המודרני. הוא מייחס אותו ל-AI, ופתאום הדמות של אנני הופכת להרבה יותר "אפשרית".

אל תתנו לציון הנמוך של אנני ב-Goodreads, ציון 3.83 בעת כתיבת שורות אלו, להרתיע אתכם. מדובר בספר עמוק וחכם, לא מהסוג שמדבר לקהל הרחב. מדובר גם בספר על נושא רגיש כמו מערכות יחסים רעילות. לא פלא שיש הרבה שלא אהבו אותו רק בגלל נקודת המוצא שלו.

אבל מבחינתי מדובר בסיפור ברמת פרחים לאלג'רנון, שצריך לההיפך לקלאסיקה כמו פרחים לאלג'רנון. ימים יגידו אם מדובר בהתהלבות רגעית שלי שתשכך עם הזמן, או התלהבות אישית שלי שלא יחלקו אותה אחרים בעתיד. אבל נכון לרגע זה אני ממליץ בחום על הספר, רק חשוב שתדעו מראש למה אתה נכנסים.

[Annie Bot – סיירה גרין, 231 עמודים, 2024]