טיול אופניים בצפון איטליה, ממילאן לפארמה דרך האגמים הגדולים ונהר הפו

יצאנו, אני ובן דודי, לשמונה ימים טיול אופניים בצפון איטליה. בעשור הקודם טיולי אופניים היו מסורת שנתית בבלוג, אבל מאז הקורונה עשיתי זאת רק פעם אחת, מגדנסק לגרמניה, לאורך חוף הים הבלטי.

אם הטיולים בעבר היו הרפתקאות מטורפות הטיולים כיום הם רכיבת טבע איטלקית מישורית עם מינימום טיפוסים ונסיון למעט בהרפתקאות. נכון שבסוף העניינים קצת הסתבכו, כי מי שעוזב את הבית נקלע לדברים מעניינים, אבל איך אפשר להשוות זאת לסיפורים של העשור הקודם?

מי שרוצה מסעות מסמרי שיער יכול לקרוא על אחד הטיולים הקודמים:
– האיש החברותי ביותר בעולם. מסעותי בדרום אנגליה.
– מברלין למוסקבה. ההרפתקאה הגדולה ביותר שעשיתי וכנראה אעשה אי פעם.
– משוויץ לוורשה. טיול צנוע שהסתיים אצל זושה.
– מברלין ל..איפושהו. עם אופניים בשווי 200 שקל, המון ציוד ומעט כושר. הטיול הראשון.

הקדמה
עברו 13 שנה מאז הפעם הראשונה שהעליתי אופניים על מטוס ועדיין לא מצאתי פתרון טוב. אחרי שנות מחקר אני חש בטוח להכריז שאין דרך פשוטה. זאת, בלי הגזמה, אחת המשימות הלוגיסטיות הכי מורטות העצבים שהמין האנושי אי פעם ידע.

מה לא ניסיתי? כיסוי גשם? נדחה בוורשה היות ולא עטף הרמטית. לשים בארגז של אופניים ישנים? נכשל במוסקבה כי לא היו להם דאז אופניים באורך של אלו שלי. פעם עטפתי בשקיות זבל, וזה דווקא עבד לא רע, אבל היה המון עבודה. באיזשהו שלב עברתי להשתמש בשקיות נילון עבה קשיח ענקיות באורך שני מטר, אבל גם לא מייצרים כבר כאלה, וגם באירלנד זה הכניס אותי לצרות שאתם לא רוצים לדעת.

הפעם בדרך הלוך בחרתי בפתרון הפולני הקלאסי. ביקשתי קרטון ענק מחנות אופניים ליד, פירקתי את האופניים וארזתי אותם בפנים מבעוד מועד. הוספתי לשם את הבגדים שלי (עטופים בשקיות), כדי לרפד אותם, והזמנתי מונית טנדר שתקח אותי לשדה התעופה (70 ש"ח).

זה הוביל לתהליך צ'ק אין חלק לטיסה, אבל היה מעייף מאד לארגן. בשביל להשיג את הקרטון נאלצתי לעבור ב-4 חנויות. לסחוב את הקרטון 25 דקות הבייתה, וזה כבד ומעייף. לעטוף אותו במסקנטייפ כאילו אין מחר, וגם להיסחב עם קרטון ענק בשני שדות תעופה זה לא תענוג גדול.

נחתנו ב-23:00 בלילה במילפנזה במילאן. להרכיב את האופניים לוקח שעה בערך. עוד חצי שעה פיצת חצות של שדה התעופה, ואז רוכבים לדירה. בגלל השעה לקחנו משהו במרחק 3 ק"מ מהשדה. הרכיבה עוברת בערך 100 מטר של כביש מהיר. אבל באחת בלילה הוא היה די ריק אז זה היה בסדר.

המסלול לקח אותנו צפונה לוורזה שבאיזור האגמים הגדולים. משם ירדנו עד Pavia במסלול אופניים סלול. מ-Pavia התחברנו לשביל האופניים של נהר ה-Po, דרך Piacenza, עצירה של שתי לילות למנוחה ב-Cremonia, וסיום טיול ב-Parma המרהיבה.

ביום האחרון נסענו ברכבת ל-Bergamo, משם יצאה הטיסה חזרה.

אפשר לחלק את הטיול לשלושה חלקים: התחלה (בה התוודענו לאיטליה על אופניים), שגרה (רכיבה פסטורלית רגועה) וסוף\אסון (שם שמסביר את עצמו).

יש לטיולי אופניים ריח של חופש שאין לשום דבר אחר בעולם. זאת התחושה שאני רוצה להעביר בפוסט. הם קשים בזמן הדיווש, אבל מתגעגעים אליהם ברגע שהם מסתיימים. הטיול רק נגמר ואני כבר דומע נוסטלגיה לגביו.

התחלה: מנמל התעופה מילאנו-מלפנסה לפאביה
התחלה מאד רגועה של שלושה ימי רכיבה קלים.

ביום הראשון רכבנו משדה התעופה מלפנסה לוורזה. זה רק 32 קילומטר אם נוסעים ישר, אבל עשינו כל מיני עיקופים באגמים ויצא 55 ק"מ. בוורזה ישנו אצל בחור מקהילת רוכבי האופניים, פיליקס. הוא צלם אופנה ארגנטינאי שהיגר לאיטליה לפני כמה שנים ושקע בתרבות המקומית.

בצפון איטליה, זה הרושם שקיבלתי, יש קטע עם פיצות עבות. הרבה מהפיצריות שהמקומיים המליצו עליהן היו כאלה. בוורזה פליקס המליץ על Zei, והיא ביי-פאר הפיצה העבה הכי טעימה שאכלתי בטיול וכנראה גם בחיים.

יום שני: עשרים ומשהו קילומטר מוארזה ל-Sesto Calende (רכיבה סתמית) אבל משם החל היופי האמיתי בטיול.

דרך ה-The Ticino cycleway שמחברת את Sesto Calende ופאביה נחשבת לאחת מרכיבות הנהר המרהיבות באיטליה. המסלול היפה הוא דווקא מפאביה ל-Sesto Calende, כי ככה נגלים ההרים לאט לאט. אבל זה גם מסלול שהולך בעליה בשיפוע מתון, ואנחנו בטיול נוח. נסענו בכיוון ההפוך כמו מלכים.

זאת רכיבה עם יופי שאין לתאר. בתי קפה ומסעדות על שפת הנהר. אפיקים "סודיים" שאפשר לשחות בהם. טבע, דגים, ארכיטקטורה. אם אתם מחפשים 100 ק"מ יפים ורגועים באיטליה אני ממליץ על זה בחום.

באמצע עצרנו ללילה ב-Trecate שהייתה אמורה להיות עצירה סתמית בדרך, אבל יש בה פאב מבשלה מעולה בשם Croce di Malto שפשוט עשה לנו את הערב. הבעלים חובב בירה אמיתי, מכיר גם את הבעלים של מבשלת אלכסנדר בארץ, ידע לספר על כל בירה, ואפילו ישב איתנו לשתות כי הגענו עם הפתיחה והיה עוד רגוע. רצינו בירה אחת, בסוף שתינו 3 כל אחד והן היו מושלמות.

יום הבא, עוד שישים ומשהו ק"מ רכיבה לפאביה עד שנכנסים אליה בגשר איקוני (אותו דווקא לא צילמתי). פאביה התגלתה כעיר סטודנטיאלית מקסימה.  עוד עיר קטנה איטלקית עם יותר "צ'ארם" מכל עיר של כל מדינה אחרת בעולם כמעט. מת על איטליה. התמונה למטה היא דווקא מקרמונה, פשוט כי את פאביה לא צילמתי.

שגרה
שלוש דרכי אופניים גדולות עוברות דרך Pavia.

ה-Via Francigena היא דרך עולי רגל עתיקה. היא מתפרסת מקנטרברי  עד רומא, ומשם ממשיכה לדרום איטליה. במקור עשו אותה ברגל, אבל כיום הוסיפו אפשרות אופניים. ה-Eurovelo 5 נוסעת מלונדון לרומא. אנחנו בחרנו דווקא ב-Eurovelo 8 שחוצה את צפון איטליה ממערב למזרח, פשוט כי לא רצינו להגיע לרומא.

הרכיבה לאורך ה-Eurovelo 8 מאד פסטורלית, כמעט משעממת. שלחתי תמונות לידידה ממוסקבה ששאלה אותי, "מה זה? איטליה או רוסיה?", כי טבע פסטורלי ירוק הוא טבע פסטורלי ירוק.

אבל זאת איטליה. יש חוות מרהיבות בתוך מנזרים עתיקים, אסתטיקה עם צבעי פאסטל, ומסעדות אגביות בכל פינה שהיו נבחרות להכי טובות בישראל לו היו בתל אביב.

אכלנו ריזוטו יין ב-Taverna dei Templari, מסעדה חדשה בלי דירוגים עדיין, אבל עם שירות מושלם ואוכל נדיר.  ב-Invernizzi Carlo Di Invernizzi Gianfranco, מקום קטן עם שם ארוך לפני Pavia, נאלצנו לחכות שיתפנה מקום בצהריים, אבל המלנזנה, חציל עם גבינה ועגבניות, היה שווה כל שנית המתנה. ב-Cremonia שתי הפיצות עם הציון הכי גבוה בעיר היו מהסוג העבה, אז אכלתי את שתיהן.

שיא המסלול, קולינרית, היה מסעדת רוק ב-Cremonia בשם Quadrophenia. הכל היה שם מושלם ויצירתי, ספציפית הקנלוני בתמונה למטה.

סוף\אסון
בבוקר ב-Cremonia הזמין אותנו חבר מקהילת רוכבי האופניים לעבור בסדנת האופניים החברתית. זה פרוייקט מבורך שנותן עבודה לאנשים עם רקע בעייתי. הם המליצו לנו לרכבת לפארמה לאורך הנהר ולא דרך השדות כמו שאנחנו רצינו. אבל הדרך שלהם הייתה 20 קילומטר יותר, ואנחנו כבר היינו עייפים משבוע רכיבה, אז בחרנו בשדות.

זה התחיל טוב. נופים יפייפים, דרך סלולה טובה, קפה איכותי ומסעדה כפרית אחת מהסוג ש"כבר לא קיים יותר באיטליה". 7 קילומטר לפני פארמה היה מסומן על המפה שיש שביל סלול שמוביל לתוך העיר. עלינו עליו, אבל מהר מאד התברר שהוא לא סלול, וגם די בוצי, ואז נפתחו ארובות השמיים והחל מבול. הבוץ התפתח לביצה והאופניים, יחד עם חצי רגל שלי, פלופ – נפלו פנימה.

גררנו אותם החוצה, משימה לא קלה בכלל, וחיכינו עד שהגשם יפסק. בזמן ששטפנו את האופניים בשטיפת מכוניות – החבר'ה שעובדים שם היו מספיק נחמדים לא לבקש על זה כסף – קיללנו את המזל שלנו: טיול שלם עבר חלק עד ה-5 קילומטרים האחרונים. אתם יודעים כמה זה נדיר טיול אופניים חלק?

פארמה עיר נהדרת. נהדרת. אכלתי שם את אחת הפיצות הטובות בחיי ב-Uagliò, וסיימנו ב-Gallo d’Oro עם gnocco fritto, שזה משהו בין סופגניה לבין כריות בצק גדולות ונורא טעים.

בוקר יום אחרון לטיול. רצינו לקחת רכבת ב-11 למילאן ומשם קונקשן לשדה התעופה בברגמו. הרכבת במילאן איחרה בשעה, מסתבר שבאיטליה זה סטנדרטי. בגלל האיחור הפסדנו את הקונקשן במילאן אז ישבנו ושתינו קפה לאט לאט עד שהגיעה הרכבת הבאה.

כשנכנסנו לרכבת עמדה אישה *על* המקום של האופניים, ממש חסמה אותם בכוונה. ביקשנו ממנה לזוז, היא לא ענתה אבל גם לא רצתה, הכל היה בצורה מתריסה בכוונה כדי לעצבן. בסוף היא זזה, התנגשה בבן דוד שלי בדרך ויצאה.

חמש דקות מאוחר יותר גילינו שהיא כייסה את הטלפון.

בחוכמה רבה, בתחנת המשטרה אמרו אחרי זה שמדובר במקצוענים שפועלים הרבה זמן בתחנה, היא השאירה את כרטיסי הרכבת שהיו באותו הכיס על הרצפה. אני אומר בחוכמה כי אילולא הייתה משאירה אותם היינו יורדים מהרכבת. היות ומהר מאד איכנו את הטלפון שלו, ויש לנו אופניים, יכולנו לרדוף אחריה ומי יודע, אולי היינו תופסים אותה או מזעיקים את השוטרים.

אבל שני תיירים שממהרים לטיסה? יעדיפו להישאר על הרכבת ולאבד טלפון במקום לפספס את המטוס הביתה.

אחסוך לכם את שאר תלאות היום. הוא כלל חצי שעה בתחנת המשטרה בברגמו כדי לדווח על הגנבה, פירוק אופניים, טיסה שמארחת ב-3 שעות, הרכבת אופניים בשלוש בלילה בשדה התעופה הנטוש בוורשה, ואז רכיבה הבייתה ב-4 בבוקר.