יומיות 18.07.2024: פורטיס

עקצה אותי דבורה בבטן ב-2:30 בלילה בזמן שישנתי.

1. א. לכבוד יום ההולדת ה-70 של פורטיס קראתי את  סדרת המאמרים של תומר קריב מ-2021, הסיפור של פורטיס. זאת בעצם הביוגרפיה של פורטיס, מחולקת ל-24 מאמרים, כולל סרטונים ופסקול, שמוסיפים לה ערך מוסף שאין לספר ביוגרפי קלאסי.

יקח לכם כמה שעות לקרוא הכל, כי זה באורך של ספר כמעט. אבל זאת קריאה חובה למי שאוהב רוק ישראלי.

הגעתי לשמוע את פורטיס בסוף שנות ה-90, ואת האלבומים שהפכו אותו לאגדי חוויתי בדיעבד. המסע שלי עם רוק ישראלי התחיל עם משינה, החברים של נטאשה וכל השאר. הייתה תקופה ארוכה שהפייבוריט שלי היה סחרוף בכלל. רק כשהגעתי לבגרות אמיתי הבנתי שפורטיס הוא משהו אחר.

כי כמו אריק אינשטיין, קורין אלאל, אביב גפן או אפילו ענבל פרלמוטר וברי סחרוף יש במקומות אחרים. אלו אנשים שנולדו להיות מוזיקאים והיו מצליחים בכל מקום או תקופה. פורטיס?  יכול להתקיים רק בתקופה המודרנית. הוא גרוטסקי ומוזר. הוא צריך תקשורת מודרנית כדי לאגור את גרעין הקהל שיעריך את המוזרות שלו. אחרת הוא לא ישייף את הסגנון המוזיקלי שלו במשך שנים עד שיתאים לקהל הרחב.

ב. המאמרים זרקו אותי אחורה, אחורה בזמן. לתל אביב של ראש העיר צ'יץ' שהתקיימה עוד לפני שנולדתי. לתקופת הזהב של הרוק הישראלי בשנות ה-90 שכשלתי להעריך בזמן אמת.

אוף, נעשיתי נוסטלגי, ונוסטלגיה מהסוג המוזר לתקופה שלא חוויתי בעצמי. קשה לכתוב ככה.

פורטיס התחיל ליצור בישראל בה תרבות המיינסטרים הייתה שירי להקות צבאיות וארץ ישראל הישנה והיפה, תרבות שהושפעה ממזרח אירופה. האלטרנטיבי אז לא היה רק מה שלא פופולרי, אלא גם מה שקורה תיגר על המיינסטרים. אלטרנטיבי שייבא רעיונות אמנותיים מארצות אחרות, כמו רוק, פאנק, אלקטרוני, והתאים אותם למזרח התיכון.

חשוב לי להתעכב על זה כי אני ביליתי את כל החיים בלהיות "אלטרנטיבי", וזאת הייתה האלטרנטיביות שאני מתכוון אליה. רוק כבד והיפ הופ, קומיקס ואנימה, משחקי תפקידים ומדע בדיוני, עולמות דיגיטליים ומשחקי מחשב. רעיונות תרבותיים חדשים שקראו תיגר על התרבות השמרנית של האייטיז, וכל חטאם היה שהם רעיונות חדשים.

אבל בעשור הנוכחי הרעיון של האלטרנטיביות מהסוג הזה גוסס. הם כבר הפכו לחלק מהמיינסטרים. תיקון, הם המיינסטרים. אבל האם יש משהו חדש שמחליף אותם? לא יודע. אולי VR, אולי, אבל זה נראה לי תחביב למבוגרים בעלי ממון.

מה שמוגדר כיום כ"אלטרנטיבי" הוא בעצם נישתי. להקות שעוד לא פופולריות, אבל גם לא חדשניות. תחביבי שוליים שהם כמעט רטרו, כמו משחקי ארקייד: היו פעם פופולריים, אבל כיום לא.

יש הרבה אלטרנטיבה אידיאולוגית כיום, זה כן. זה מאד חזק. עולם ה-woke למשל. אבל זאת אידיאולוגיה, לא תרבות, וזה לא האלטרנטיבי שאני מכוון אליו.

(נוסטלגיה היא רגש נורא, אמרתי לכם, מייצרת אנטגוניזם להווה, והרי לא קשה לייצר אנטגוניזם להווה העכשווי שלנו.)

ג. תל אביב של שנות ה-70 לא הייתה העיר הצעירה והתוססת שאתם מכירים כיום. או שאולי כן? כאילו, אני כבר לא בטוח שת"א כל כך צעירה, אלא יותר עיר של גילאי 30+ אם לא 40+.

אז תל אביב הבוהמית של כסית גוועה, כך מספרים, בשנות ה-70. אני לא בטוח לאיפה עברו האנשים הללו, אבל אולי פשוט אחרי מלחמת יום כיפור לא היה מקום לכל הדברים האלה, קצת כמו שאין כיום אחרי ה-7 באוקטובר.

בנסיון להחזיר את תל אביב לרוח הצעירה המרדנית שלה, צ'יץ' ביצע מהלכים כמו פתיחת תרבות בשבת, מגורים זולים לסטודרנטים במרכז, רחוב שינקין נגיד, וקמפיין כמו "עיר ללא הפסקה" ב-1987. נפתחו מועדונים, הפינגווין או רוקסן, ות"א התחילה לקבל את המעמד העכשווי שלה של "בועה תרבותית", עיר אירופאית צעירה בתוך המזרח התיכון.

אני לא גר בת"א מאז 2008, והתקופה בה אני חוויתי את העיר הייתה בשנים 2000 עד 2008. לא היה כבר פינגווין ורוק מחתרתי, אבל עוד כן היו מגורים זולים בפלורנטין וכרם התימנים, מסיבות רייב שבועיות, כל פעם במקום נטוש אחר, והרבה ערבי יוצרים מחרתיים, שכל פעם הצליחו להפתיע אותי ברמת הגאונות הלא מוכרת שהייתה שם. תיעדתי את זה אז די באדיקות בטור אירועי השבוע האמיתיים פה באתר.

האם ת"א הזאת עוד קיימת? ת"א הצעירה והזולה. ת"א הלא מהונדסת והלא מקצועית? בשנתיים שעברו הייתי, במצטבר, 7-8 חודשים בישראל, ולא מצאתי את זה. מה שלא הונדס ומוסחר נעשה אלים וגס רוח. הצעירים שפגשתי גרים מחוץ לגבולות העיר, ותנועות תרבותיות נוצרות באינסטגרם ולא ברחוב.

ד. שיר, אחד מאלו ששמעתי לראשונה בעקבות המאמרים. הוא מ-Minimal Compact והופיע בפסקול הסרט מלאכים בשמי ברלין. כתבה אותו מלכה שפיגל, מי שהייתה אז בת הזוג של פורטיס.

ה. אני מטיף הרבה בבלוג לאורך השנים לפילוסופיה "תבצעו רעיונות מטופשים בצורה מדהימה" (נגיד, פה ופה). הייתי רוצה לראות את האנושות מתקדמת ככה, ולא מתוך רגש אנטי להכל. רמי פורטיס הוא כולו רעיון מטופש שבוצע בצורה הכי מדהימה שאפשר. יש אולי טובים ממנו, אבל אין טובים כמוהו.

2. תמונה מתוך משחק מחשב בפיתוח בשם Haifa.

נראה פשוט מקסים. הנה מה שהן כותבות בפייסבוק שלהן.

"שלום לכולם! אנחנו שמחות ומתרגשות לבשר רשמית על המשחק שלנו – "Haifa"! אנחנו צוות של 5 מפתחות שעובדות על המשחק כחצי שנה, והתחלנו את הפיתוח על המשחק בהאקתון שארגנה תילתן – המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, כתמיכה במפתחים ובסטודנטים בחודשיה הראשונים של המלחמה.

הרעיון מאחורי המשחק Haifa נולד מהרצון (והצורך) למצוא את האור ואת הטוב בתקופות חשוכות. דרך שימוש במכניקת ההידן אובג'קט הקז'ואלית, אנחנו מזמינות את השחקנים שלנו לחקור ולמצוא את היופי בדברים הפשוטים והיומיומיים. עבורנו Haifa הוא יותר ממשחק, הוא מסע המשקף את האתגרים בניסיון לא לאבד תקווה והרצון להמשיך גם בתקופות מורכבות, כאשר הכל מרגיש אבוד. נשמח אם תעשו לנו ווישליסט בסטים ותצטרפו לעמוד שלנו לעדכונים נוספים!"

3. אורי פינק התארח במוצ"ש ב-1989! ידעתם שהוא גיק?

4. בכאן יצרו עמוד מיוחד עם כל הרעיונות והתוכניות על פורטיס, מאז 1978 ועד היום.

5. גיל מגידיש לא רק תרגם את המשחק המיתולוגי Another World לעברית אלא גם כתב על זה טקסט כל כך מלא אהבה למשחק שבא לי להזמין אותו לבירה. הטקסט באנגלית אגב.

6. ראיון עם המחבר של ספר בישול, באנגלית, על אוכל פולני צמחוני.

פולין ברגעים אלו מתפוצצת מפירות וירקות בגלל מזג האוויר הטוב הקיץ; המוצרים בשווקים זולים, המסעדות יוצרות מנות טבעוניות שהן תענוג. בחיי שבא לי להקדיש לזה פוסט. אולי. מתישהו.