יומיות 12.08.2024: הערות מהאתר ועל האתר

הטיסה שלי מתל אביב לוורשה הייתה הראשונה שיצאה אחרי כמה ימי ביטולים. שדה התעופה היה ריק, המטוס חצי מלא. עיקר העניין בטיסה היה זוג מבוגר שיש לידי וקנה לא פחות מתשעה בשמים מהעגלה של הדיילים. למה?

1. כמה הערות מהאתר ועל האתר שהתצטברו לאחרונה

מודעות עצמית
נדמה לי, ואולי אני מדמיין זאת, שסגנון הכתיבה האירוני מודע לעצמי של האתר נשמע מיושן כיום. אני חושב, אם כי יכול להיות שמה שאני רואה זה פרסומות, שכתיבה מודרנית הרבה יותר צעקנית וחפה מספקות.

להלן דוגמא מפוסט על כריך טבעוני בפייסבוק:

"וואי רגע, אני עדיין מנסה להסדיר את הנשימה מהדבר המטורף הזה שהתרחש עלי כאן…
… אמאל'ה! אחד הדברים הטעימים, אבל ממש! זה כריך של הצרחות! 😱

כולם כאן הולכים ביניהם מכות מי יותר נימוח, הלחמנייה הטרייה עד ענן, החצילים המטוגנים החמים, הגבינה המלוחה או הביצה שנשפכת אל כל עבר ועוטפת, אני אומר לכם, זו לגמרי ת-עלומה!

תענוגדול, כל-כך נהניתי כאן, מצב שחובה ללמד את הכריך הזה בלימודי לַבָּה!😋🫣

מה היה לנו פה? שלל סימני קריאה. סופרלטיבים שמתאימים לגילוי כלבים מדברים על כוכב נגה, וגם אז קצת מוגזמים, אבל בטח שלא לסנדוויץ'. אייקונים, צבעוניים וחיבור מילים (תענוגגדול), כי הכותבים כל כך נרעשים שהם שכחו ללחוץ על הרווח.

האם זאת פרסומת? לא יודע. באמת. האם זה נכתב ע"י בן אדם או chatGPT? עם מספיק מחקר אוכל לענות על השאלה בבטחון מסוים, אבל במבט ראשון, אני כבר לא בטוח בכלום.

ואגב, זה כיף! זה כיף לי לקרוא את הפוסט הזה! רק חסר שם קמצוץ מודעות עצמית שבואו, זה רק סנדוויץ, וכנראה אפילו לא הכי טוב שאכלת השנה. משהו שישבור את הפאתוס המוחלט הזה ויחבר אותו למציאות.

נדמה לי, בלי מחקר, שזאת דוגמא אחת שמייצגת את הכתיבה הטיפוסית כיום. מביקורות על ביצה טבעונית ועד הטורים של חיים לוינסון. החדשות הטובות שכבר לא נשאר לכותבים לאיפה לעלות את הטורים. הגענו לפיסגת היציאה מפרופורציות.

תרבות אלטרנטיבית
בפוסט על פורטיס טענתי ש"האלטרנטיבה התרבותית", כמו שהייתה מוכרת בימיו של פורטיס, כמעט ולא קיימת כיום. ואם כן קיימת, הביאוה לכאן, כי אני לא מוצא אותה.

מכל מיני תגובות שהגיעו די ברור שלא שזה לא היה ברור. בוא ננסה שוב.

יש תנועות שוליים ויש תנועות אלטרנטיביות — וזה לא אותו הדבר!  תנועות אלטרנטיביות קוראות תיגר על המיינסטרים החברתי, האדם הממוצע מזלזל או מזועזע מהן. פאנק או קעקועים היו פעם משהו כזה. תנועות שוליים, לעומת זאת, הן פשוט משהו שולי, קטן, שעושה, יחסית, קבוצה קטנה של אנשים, נגיד גיאוקאשינג, ליקוט או האקרספייסים.

בחלק מההיסטוריה התנועה האלטרנטיבית מקבלת ביטוי תרבותי. נגיד ילדי הפרחים, פאנק, משחקי מחשב, קעקוקעים, רוק כבד, קומיקס או מדע בדיוני. עצם קיום התחביב זאת קריאת תיגר נגד התרבות של רוב האנשים.

הנקודה שלי הייתה שבשנים הנוכחיות, התנועות האלטרנטיביות הן אידיאולוגיות ולא תנועות תרבותיות. אני מדבר על ווקיזם (woke), ה-alt right בארה"ב, או הפונדמנטליזם בישראל. זאת לא פעם ראשונה בהיסטוריה שזה קורה, תראו סוציאליזם\קומוניזם מול פשיזם ולאומנות מלפני מאה שנה.

יש המון תרבויות שוליים כיום. יותר מאי פעם כנראה. לכל תיכון וקבוצת אנשים יש את הסופרסטארים שלהם מאיזה אתר סטרימינג או מדיה חברתית. לכל תחביב קטן יש קהילות שעושות אותו בכל העולם. אבל הן לא מאתגרות את המיינסטרים, אלו סתם תחביבים עם קהל מעריצים קטן.

הרבה מהתנועות האלטרנטיביות של העבר הפכו למיינסטרים, או אפילו כבר לרטרו. היפ-הופ, קומיקס, מדב"פ, קעקועים (שיש כיום לכל הבניין המאד נורמטיבי בו אני גר), משחקי מחשב, אינטרנט, פאנק, רוק כבד ואחרים.

חלק מהתנועות האלטרנטיביות של העבר הפכו למיינסטרים. אל-הורות כבר לא גורמת להרמת גבה, סגנון החיים ה"עצלני" או ה"אנוכי" של המילניאלז הפך לשאיפה של האדם הממוצע כיום.

יש גם תנועות תרבות צעירות שמעולם לא היו אלטרנטיביות אגב. אני לא חושב שתנועת ההיפסטרים, שהייתי חלק ממנה, אי פעם קיבלה התייחסות של תרבות נחותה או מזעזעת. אותו הדבר נכון לדעתי כיום גם לתרבות של דור ה-Z או דור האלפא. מה הם כבר עושים? סטרימינג? טיקטוק? עם פינצטה אני צריך לדוג את הבדלי התרבות בינם לבין הדור שלי.

וורלדקון וחוסר נוחות מול חשש מאגרסיות
הן עוד פוסט יומיות בו אני מוצא את עצמי צריך להסביר דברים בדיעבד.

תזכורת: אני לא הולך לוורלדקון השנה בגלל חשש מהתגובות שם.

אבל יש פה ניואנס חשוב! אני לא חושש שבאמת אקבל תגובות אגרסיביות. אני אדם מאד חביב עם מודעות חברתית, וכמעט תמיד מצליח להתחמק מכל מלכודת חברתית שעלולה להתפתח לבעיה.

אני כן חושב שאמצא את עצמי כל הזמן שם מתחמק מכאלה דברים. מנסה להיות נחמד ומסתגל לאמר את המילים הנכונות כדי לנטרל מצבים בעייתיים. אני די בטוח שלא אוכל להיות אני או להרגיש בנוח. יכול להיות שזה לא מבוסס, יכול להיות שאוכל להיות עצמי וכולם יקבלו אותי באהבה. אבל אני מרגיש שקהילת וורלדקון הנוכחית הרוויחה את החשש שלי ביושר.

במילים אחרות, אני לא רוצה להיות באירוע בו צריך ללכת בו על קליפות ביצים.

תגובות
יותר מדי אנשים מגיבים לפוסטים בפייסבוק ולא באתר. כן כן, אתם, אני מסתכל עליכם! לכו תעמדו בפינה.

עכשיו, זה בסדר ולא אשמת אף אחד. כולם עושים את מה שנוח להם וזה כולה תגובה לפוסט. אבל אני תוהה למה? האם מערכת התגובות הנוכחית לא נוחה? איך לשפר אותה?

זה משהו שקשה לי לראות בעצמי; אני תמיד מחובר בתור "ניימן", אז כל התגובות שלי מופיעות אוטומטית בתור ניימן, ונוח לי להגיב פה באותה המידה שנוח להגיב בפייסבוק. תיקון, אפילו יותר נוח לי להגיב פה. אבל אני, כמובן, לא דוגמא.

גרפיטי ברעננה
לכל אלו ששאלו על תערוכת הגרפיטי עליה סיפרתי בפוסט הקודם, הנה הפרטים המלאים עליה כולל עוד מלא תמונות.

2. ליצירת המופת הזאת קוראים Mario Chill Vibes, יענו, מריו מתפנן, ויצר אותה Pixel Jeff, אמן פיקסלים מטאיוואן. תעקבו אחריו בטוויטר או אינסטגרם.

3. שני שירים ישראליים "חדשים" (יחסית) שאני עף אליהם לאחרונה.

"הקיץ כל כך חם, נופלים טילים על רמת גן, תמיד אמרו לי שזאת עיר משעממת". איזו משפט פתיחה נהדר ל"אני רוצה להתחתן במלחמה" של  זיו (שם מלא שמור במערכת?). לא הכרתי אותה קודם, אבל הביצוע המרנין לנושא הקודר הזה תפס אותי.

"המוזיקה היא כל מה שנשאר" הוא שיר שהיה אמור להיכתב לפני חמישים שנה בתקופת פרה-פורטיס ומהפיכת הרוק הישראלי. זאת מחמאה! כשאומרים שכבר לא עושים מוזיקה כמו פעם מתכוונים לשיר כזה.

4. לחברת Teenage Engineering השוודית יש עדת מעריצים מושבעים, ואומרים שהמוצרים שלהם, בעיקר סינתיסייזרים, הם הדבר הכי מגניב, מוצלח ומשויף בתחום.

המוצר החדש שלהם, סינתיסייזר ימי הביניים, הוא מופת של רעיון, מימוש ושיווק. אם היו לי 1500 שקל מיותרים לשרוף הייתי קונה את זה.

5. יום א' בפאב בשוק האיכרים אולימפיה בוורשה. כבר שתיים בצהריים, השוק לקראת סגירה והפאב מתרוקן. פתאום אוקראיני שיכור מוציא חצוצרה ויוצא ככה:

קסם.

אני לא הבחנתי בו בעבר, אבל חבר שראה את הסרטון אמר לי שבזמן פעילות השוק הבחור עומד ברחוב בכניסה ומנגן בשביל כסף.