המדף הז'אנרי: Leviathan Falls – ג'יימס ס"א קורי

[ביקורות על ספרים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7 ו-8 של The Expanse]

Leviathan Falls הוא הספר התשיעי והאחרון של סדרת The Expanse. הוא סוגר סיפור אופרת חלל ענק שהחל ב-2011 וסופר בהתמדה מפליאה של ספר (כמעט) כל שנה בשנות ה-2010s. הספרים של Leviathan Falls תמיד רפרפו לטרנדים הפוליטיים של השנה בה הם יצאו. כך הם התחילו באווירה חיובית ועיסוק ב-whistle blowing (זכר לסנואדן) והסתיימו בדיקטטורות טוטליטריות ואווירת נכאים.

הייתי מעריץ מספר #1 בישראל של The Expanse. קראתי חלק מהספרים ביום בו יצאו! ספרים, לא סרטים! מי קורא ספר ביום שהוא יצא? רק פנאטיים. פורסמו בבלוג ביקורות על שמונה מספרי הסדרה, אבל דווקא את הקריאה של Leviathan Falls דחיתי . הוא יצא ב-2021, ובמקום להסתער עליו כמו נמר, שמתי אותו בצד עם תירוץ של "נקרא אחר כך, כשהזמן יתאים".

למה דחיתי את הקריאה ב-Leviathan Falls? כי הספרים האחרונים של The Expanse היו אפלים ומלנכוליי. בנובמבר 2021, כשהספר יצא, העולם היה מקום די אפל. לא היה לי כוח לטון הכבד הזה גם בספרים.

השבוע, אוגוסט 2024, יצא ספר ראשון בסדרה חדשה לג'יימס ס"א קורי (שזה שם העט של צמד הסופרים דניאל אברהם וטיי פרנק). אני מת לקרוא אותו, אבל לפני זה חייב למלא חוב, ולסיים את The Expanse.

אז Leviathan Falls הוא סיום די meh ל-The Expanse.  במשך עשור הסדרה בנתה מסתורין לגבי הפרומוליקולה החייזרית שעומדת במרכזה. הספר האחרון היה אמור לפתור את המסתורין. אבל כל מה שקיבלנו זה מנפנופי ידיים קוסמיים.

לפני שנכנס לשאר הפגמים של הספר, ויש לו שלל נאה שלהם, נציין שהסדרה כן מסיימת את סיפור הגיבורים שלה בצורה מהודקת. הוא גם כתוב בצורה שנונה וקולחת, כמו כל הספרים הקודמים. אז כאילו, זה לא אסון אתם יודעים.

אין ספויילרים עלילתיים אחרי התמונה, יותר התרשמות רגשית של "זה טוב, זה רע. הפתיל הזה נסגר, אבל ההוא נשאר פרוץ כמו גדר שבנה עיוור, איטר, בלי בהונות."

הספר הקודם, Tiamat's Wrath, הסתיים בבאנג עלילתי. היה ברור שאנחנו מתקרבים לסיום של שתי העלילות המקבילות של הסדרה.

א. העלילה הגדולה ביותר שהתחילה בספר הראשון, על טכנולוגיה חייזרית קסומה שהיא הרבה מעבר להישגי המדע שלנו.
ב. העלילה ה"קטנה" יותר של שלושת הספרים האחרונים, על אימפריית רשע שמשעבדת את האנושות, בעזרת אותה טכנולוגיה חייזרית כמובן.

היות והספר הוא בתכל'ס ה-10 אחוז שמסיים עלילה גדולה, צריך להתייחס אליו כמו העשר דקות האחרונות של הנוקמים. המטרה היא להסביר את מה שנשאר פתוח, ולסגור את העלילה. וא.נשים, זאת אופרת חלל קצבית! צריך גם לעשות את זה עם אנדרנלין גבוה!

Leviathan Falls היה צריך להיות ספר שכל כמה עמודים קורה בו משהו דרמטי. משהו ששובר את מוסכמות הסדרה.  זה הסוף – תשרפו גשרים.

במקום זה קיבלנו ספר מהורהר באווירת נכאים מדוכדכת. יותר כמו עשר הדקות האחרונות במסיבת סיום של תיכון. כולם בבאסה; הם הזדקנו וכואב להם הגב.

את העלילה הקטנה ג'יימס ס"א קורי פשוט פחות או יותר זנחו. הכניסו שם בכוח איזושהי רעה חדשה שאמורה להפריע לגיבורנו. אבל זה היה מאולץ ברמת תסריטאים דיסני שכותבים פרק 250 להרפתקאות מיקי וחבורתו.

את העלילה הגדולה די ברור שאין מושג לג'יימס ס"א קורי איך לסיים.  במשך שמונה ספרים בנו ובנו לנו עוד ועוד פלאים ומסתורין של הטכנולוגיה החייזרית, כולל שלל רמזים לגבי זהותם – ואז בספר הזה מסתבר שאין לכותבים מושג איך להסביר את זה. אז הם הולכים להסברי ניו-איינג' שגם משעממים וגם מעצבנים. מה נראה לכם, שככה תעבדו עלי עם נפנופי ידיים?

היה אפשר לשפר את זה עם קצת כנות עצמית. להודות בפני עצמכם שאין לכם מושג מה מקור החייזרים, ואז במקום להתאמץ להסביר את זה, פשוט לסגור את העניין עם הודעה ידידותית מהחייזרים.

עם כל הביקורת, ויש הרבה, Leviathan Falls הוא לא אסון. יש בו את כל הדמויות האהובות, רק בגירסא מאד מדוכדכת של עצמן, וכיף להיפגש בהן שוב. יש בו את יכולות הכתיבה הזורמות של ג'יימס ס.א. קורי, שפיתחו לעצמם קול אישי משלהם.

לא סבלתי ולא נהניתי מ-Leviathan Falls. לא הייתי מפסיד משהו אם לא הייתי קורא אותו, חוץ מאיזשהו שלמות פנימית של לסיים את הסדרה.

[Leviathan Falls – ג'יימס ס"א קורי, 528 עמודים, 2021]