יומיות 21.08.2024: סיכום שני שליש 2024 מבולגן ומטורלל

בדיוק קראתי את "לחשוב מהר לחשוב לאט" של דניאל כהנמן, והוא טוען שאנשים ששמעו את המילה "תפוח" זמן קצר לפני שנכנסו לחנות ירקות, גדל הסיכוי שהם יקנו תפוח.

הפוסט הקודם דיבר על תגובות לבלוג ואכן הייתה בו כמות שיא של 19 תגובות. כהנמן היה חוגג

1. שנה שעברה עלה פוסט סיכום חצי שנתי 2023 מבולגן ומבולבל שנכתב סתם ככה בלי סדר. עכשיו שוב קיץ, ופתאום חשבתי – למה שלא נעשה מסורת? הפעם זה סיכום שני שליש, והוא יהיה שיר הלל לחוסר עקביות.

המסעדה הטובה ביותר (פולין). המסעדה בבחוות התבלינים Ziołowy Zakątek. כתבתי על המקום פוסט שלם אז לכו תקראו שם. אבל אני רק אומר שעד היום אני חולם על פירוגי הסירפדים שלהם וזאת תעלומה בעיני איך הם יצרו את סטייק תפוחי האדמה. מסעדה מוש.

המסעדה הטובה ביותר בוורשה: Soul Kitchen, וזאת בחירה בומרית לגמרי. מטבח אירופאי מודרני "משעמם"  עם מנות כמו מרק בצל, ביף בורגניון או שניצל וינאי. אבל ביצוע מושלם ואווירה שמעבירה אתכם לשעתיים לעולם אחר.

המסעדה הטרנדית הטובה ביותר. מסעדות טרנדיות מודרניות הן ז'אנר שלם, ווורשה מלאה בכאלה. מה הכי טובה בה ביקרתי? Źródło, והנה קטע: שמעתי עליה לא ממקור פולני אלא דווקא מנעמה ואלכס מתרבות אכילה שבכל ביקור שלהם בוורשה מספיקים לדגום כמות מקומות שאני דוגם בשנתיים. ממליץ לבדוק את הסיורים שלהם בחיפה, הם מבינים עניין.

Zgoda היא מסעדה פולנית, עונתית, מקומית, מודרנית וחכמה. יש שם חומרי גלם פראיים שלא הכרתי, כמו "זיתים" פולנים אדומים. גם האוכל היה מדהים, נו מה?

המסעדה הטובה ביותר (ישראל). התיכנון היה לאכול בסנטה קתרינה של תומר אגאי, אבל שלוש פעמים ניסיתי לעשות את זה, ושלוש פעמים נכשלתי – שלא באשמתי. אני מאשים את בלבול הצוות לאחר ה-7 באוקטובר ועדיין מקווה להגיע לשם מתישהו.

בתור "פיצוי" הלכנו לאכול בג'סמינו ממש ליד. זאת פיתיה עם 4 מנות בלבד, כולל מנת חלקים פנימיים. אני הזמנתי קבב וזה היה הקבב הטוב ביותר שאכלתי אי פעם. או לפחות הקבב הטוב ביותר שאכלתי השנה. מדובר במסעדה שכבר נחשבת מיתולוגית בת"א, ויש לכך סיבה טובה.

— זה לא סיכום אוכל! נשבע, הנה, תראו איזו עוד קטגוריות יש: —

סדרה: Hunter x Hunter.  אני רואה אנימה אבל לא באמת "חובב" אנימה, סדרות וספרים יפנים הם אחלה אבל טרם עשו לי "וואו".

כל זה היה נכון עד Hunter x Hunter שהייתה חווית הצפייה הכי חזקה השנה. ראיתי את כל 148 הפרקים של הסדרה תוך פחות משבועיים, והם רכבת הרים של יצירתיות, חברות ותרבות יפנית. זה מתחיל צבעוני, אופטימי, ילדותי ועליז ונגמר אפל ובוגר מאד.

ספר מדב"פ: טוב, זה קל, The Will of Many. בעקבותיו כתבתי את פוסט ספרי וואו שהוא הפוסט השלישי הכי פופולרי בבלוג השנה.

ספר לא מדב"פ: קראתי הרבה ספרי מתח (בקרוב פוסט!), אבל אף אחד מהם לא היה וואו. דווקא בספרי העיון המצב היה חיובי יותר, עם לפחות שני ספרים מעולים: Bad Blood על הסיפור של תראנוס ואליזבת' הולמס, ולוגיקומיקס – ספר קומיקס על לוגיקה ובעיקר על ברטראנד ראסל.

יגיעו ביקורות על שניהם, אבל זה יקח עוד כמה חודשים. בינתיים אני בוחר בלוגיקומיקס. כי הוא מיוחד יותר, מרהיב יותר, מרגש יותר – ואני חושב שגם השפיע עלי יותר. קניתי אותו בעותק פיזי בעברית ואני כבר עכשיו יודע שאני מתכוון להחזיק בו כל החיים ולא לתת לאף אחד אף פעם.

מתכון: עוגת גבינה באסקית. אם נדמה לכם שזה טרנד בת"א, זה בגלל שלא הייתם בוורשה ולא ראיתם טרנד עוגת גבינה באסקית מהו. אני הכנתי הרבה כאלה בפולין, ואפילו אחת בת"א, ואז הבנתי את הבדלי הטעם בין הארצות והבדלי הזמינות.

הגבינה הכפרית המסורתית הפולנית, Twaróg, ספציפית הסגנון, Twaróg Śmietankowy, פשוט מושלמת לעוגת גבינה באסקית. בחיי, זה יוצא יותר קרמי וטעים מבחבל הבאסקים עצמו. באותו הזמן, זאת גם הגבינה הכי זולה בפולין. מה שהופך עוגת גבינה באסקית למוצר באיכות עילית אבל בעלות אפסית.

מוזיקה ישראלית: פורטיס. אבל זה כבר משעמם, אז מה עוד?

נהדי לזר יצר בתחילת השנה פלייליסט שירים למחר, שיש בו רק אינדי ישראלי חדש. זה, איך אומרים בפרדס חנה, פתח לי את הצ'אקרות. אחרי שנים פתאום צללתי שוב לתוך האינדי הישראלי ומצאתי אוצרות. לא רק בפלייליסט, אלא גם בשירים אחרים מהשנים האחרונות.

מכל השירים מתחשק לי לשתף דווקא את גיבורה מ-2019 של אלישע בנאי וארבעים השודדים. זה דואט עם זמר אינדי צעיר, גידי "גב" או משהו כזה, ואני צופה לו עבר מזהיר.

מוזיקה לועזית: השיר של הטריילר של המשחק Doom: The Dark Ages. הנהו:

מושלם, נכון? יש ביוטיוב גם גירסא ארוכה יותר של השיר בלבד. אם אתם בקטע אז תבדקו את הפסקולים הקודמים של דום, ובכלל כל מה שמיק גורדון הלחין אי פעם.

הטריילר: ע"ע מוזיקה לועזית.

טרנד: אני חושש, ולא נעים לי לאמר זאת, שהתמכרתי לסערה בכוס רוח סביב הגירסא הלא מצויירת של שלגיה שתצא ב-2025.

אם אתם לא עוקבים אז קצרה היריעה להסביר פה את מה שקורה סביב ההפקה של שלגיה. אבל זאת אחת ההפקות עם ההחלטות המוזרות אי פעם. גם אם נתעלם מהביקורת המיותרת על צבע העור של השחקנית הראשית, רייצ'ל זגלר, כי זה באמת לא מעניין.

לתפקיד שלגיה, במקום ללהק שחקנית צנועה ו"טהורה", הם ליהקו מישהי עם אופי של טינאייג'רית זחוחה ומתנשאת. זגלר אגב כריזמטית בטירוף ומתאימה להיות כוכבת של המון סרטים, אבל לא בדיוק של זה. גם יש שחקניות שיותר מתאימות לתפקיד המלכה הרעה מגל גדות, נהדרת ככל שתהיה. ושלא נתחיל עם הפארסה על הגמדים, שבהתחלה לוהקו שחקנים שהם לא נמוכי קומה, ואז החליפו אותם בדמויות ממוחשבות קריפיות – ושינוי העלילה שפתאום מרגישה כמו גירסא אפלה של שלגיה ולא סרט חיובי לכל המשפחה.

אם אתם רוצים לשרוף קצת זמן תחפשו סרטונים על למה הסרט מקבל כל כך הרבה אש. שעות של גילטי פלז'ר.

המדיה החברתית: הפוסט הראשון באתר השנה היה על מסטודון. די ירדתי שם על מסטודון, ואמרתי ש" סטטוס היחסים שלנו הוא It's complicated".

רצה הגורל וחודש מאוחר יותר כבר הייתי מכור למסטודון ומאז זאת המדיה החברתית העיקרית שלי.

מסטודון, אחרי שלומדים איך להשתמש בה, היא רשת חברתית מרגיעה ומעניינת דיה. אין בה טרנדים לוהטים ופוסטים ויראלים, אבל יש בה דברים מוזרים, אנשים לא סטנדרטים ועניין. היא לא תעביר אתכם סערת רגשות כמו שאר הרשתות החברתיות. אבל לי היא מושלמת כרגע.

מוזמנים לעקוב אחרי במסטודון.

פוסט: לא הפוסט הכי פופולרי השנה, אבל הפוסט על רמי פורטיס הוא זה שהכי נהניתי לכתוב וגם הכי נהנה לקרוא בדיעבד. אם הייתי בוחר פה את רגע השנה, אז הלילה שביליתי על מרפסת חשוכה קורא את הביוגרפיה של פורטיס ומאזין באוזניות למוזיקה שלו מכל הזמנים היה אולי נבחר.

הפוסט הפופולרי ביותר, ביי פאר, הוא חמש סדרות בריטיות מעולות מהעת האחרונה. מודה, הופתעתי לגלות את זה עכשיו.

כנס: פוסדם 2024 היה 4 ימים של קסם מהרגע הראשון שלהם, הנחיתה בבריסל, ועד האחרון, ג'אנק פוד שיכור בשתיים בלילה עם גיקים טורבו. אני מת על בריסל, מת עם פוסדם, ומת על הסופ"ש הזה. חבל שלא מרחיבים אותו לשבוע כנס.

הפרוייקט הכושל: אני תמיד מאמין שצריך להתפאר בכשלונות מפוארים, ופרוייקט  Cutrix/Richars שלי היה כזה. אנחנו עוד שניה מסיימים אותו סופית ואז אספר על הכשלון המוזר הזה בבלוג. אז כן, זה טיזר עצבני.

אירוע (או בשמו האחר: כנס #2): השתתפתי ב-ZK Hack Krakow. האקתון קטן לטכנולוגיה בשם Zero Knowledge. אירגנה אותו ידידה מברלין ואחד השופטים היה חבר ישראלי, אז הוא הרגיש מאד ידידותי. הגיעו בערך 250 אנשים, רובם מפולין, חלקם משאר אירופה, והיו 48 שעות מאד איכותיות ואינטנסיביות. הרבה חברויות חדשות נוצרו שם.

אני בניתי להאקתון פרוייקט בשם Baby Woolball, והוא לא זכה בכלום.

וולבול בגירסותיו השונות הוא פרוייקט שאני הולך איתו כבר שנה וחצי (הנה פוסט עליו). מתישהו יצא מזה ממנו משהו בשל.

משחק: ציוויליזציה 5. בדיוק כמו המשחק הראשון, רק מודרני יותר.

אין לי פנאי מנטאלי למשחקים ארוכים כמו RPG למיניהם, אבל לאסטרטגיה כן. תרגישו חופשיים להמליץ על משחקי האסטרטגיה המודרניים האהובים עליכם בתגובות. אם יש גירסא ללינוקס אשתדל לבדוק.

האירוע המוזר: ערב הופעות אינדי ב-Retrospekcja שבגלל חוסר הבנה עם חבר הייתי בו לבד. חוץ ממני כולם היו או האמנים או חברים והמשפחה של האמנים. המזל שלי הוא שאחד מהם היה איטלקי, והחברים שלו חשבו, בגלל המראה וחוסר הבושה, שאני גם איטלקי. כך יצא שביליתי איתם את הערב.

האירוע מחמם את הלב: בזמן ערב הכתב"מים האירנים, אותו החבר מהסעיף הקודם, שהוא אירני, שלח לי הודעת ניחומים שהוא מתנצל בשם ארצו. הייתי לחוץ טילים וזה היה פשוט מקסים.

סטייק השנה: איך העלבתי את מסטודון ואז נכנסתי אליו כאילו אין מחר.

האתגר: אולי זה אירוני, אבל דווקא אני שגדל בהר הגעש שנקרא ישראל, לא הבין אף פעם לא כל מיני יוצרים, הוגים ומדענים לקחו הפסקה בין השנים 1939 ל-1945. אם הם לא השתתפו במלחמה, למה הם לא יכלו ליצור בבית? אבל אז הגיע 2023 והבנתי. ההתקדמות שלי ב-2023 הייתה אפסית. אפסית. וזה לא שלא היה זמן בין המשברים, היה. אבל כל פעם שהתחלתי לעבוד על משהו "עמוק" קיבלתי מן בחילה פסיכולוגית.

אז את 2024 התחלתי עם אתגר לעצמי: לכתוב 12 מאמרים מקצועיים. ליצור 4 פרוייקטים ולפרסם אותם. לשמוע 48 אלבומים חדשים, כי כן, אני עדיין חושב באלבומים. לקרוא 50 ספרים. לפרסם 90 פוסטים פה באתר.

זה הולך לא רע. בחלק מהדברים אני בקצב, בחלק אחר לא. אבל מה שהכי חשוב לי זה ש-2024 היא שנה פוריה עבורי, וזאת הייתה המטרה.

2. בדיוק חזרתי מתל אביב, ואחד הרגעים הטובים בביקור המלחיץ היה בירה עם עכברוש העיר. הוא חרוץ וכבר העלה תיעוד מפורט של המאורע המרגש. בין השאר שמעתי שם, מחבר שלו, על שלומי אשר. אמן תל אביב שמצייר את פלורנטין בעין אוהבת. הציורים שלו מעניקים מין תמימות ילדותית לשכונה הכי מחוספסת בת"א.

הנה ראיון מצוין עם שלומי אשר.

3. הערה שמתאימה ליומיות הקודמות:

כמות הקוראים באתר די נשארה בעינה בעשור האחרון, אבל מה שהשתנה זה התבנית שלה. אם פעם היו נכנסים מאות אנשים לפוסט ביום שהוא נכתב, אבל אז שוכחים ממנו, כיום זה יותר בשיטת הזנב הארוך. בערך 100 אנשים קוראים ביום הפירסום כל פוסט רגיל, אבל יש זנב ארוך של שבועיים-שלושה שהפוסט מגיע לכמות הקוראים של פעם.

חלק מהסיבה היא בעית שליחת מייל למנויים בג'ימייל. אבל היות ויש רק 90 מנויים זה לא יכול להסביר הכל. חלק אחר מהסיבה זה, נו, העולם השתנה. אנשים בודקים אתרים כמו שלי כשיש להם רגע מת, לא על המקום.

כל זה פחות נכון לפוסטים "סקסיים", כמו המלצות ספרי וואו (טריליון מבקרים ברגע הראשון) או המלצות סדרות בריטיות (אותו הדבר).

4. "זוכרים שפעם משחקי מחשב הגיעו בקופסאות גדולות?" שואלים באתר הקופסא, ואז הם ממשיכים לפרט מה יהיה שם: "סריקות של אותן הקופסאות והמדריכים, וכמובן קטלוגים ועיתונים רלוונטיים גם יעלו". מקסים, בהצלחה!

5. בירת IPA "יער", שזה אומר בירה עם מחטי אורן. ליגה. זיווג משמיים. מקווה שזה יהפוך לטרנד.