יומיות 19.11.2024: מועדון הרצח של יום חמישי

נובמבר האפרורי בפולין בשילוב המצב המבאס של מדינת ישראל הביאו אותי אל סף משבר כתיבה. כן התעניינתי בדברים, אבל שום דבר לא ריגש לכתוב עליו.

לדוגמא:
❤️‍🔥 איך עובדת Bluesky? רשת חברתית מבוזרת והוגנת, לכאורה, שתופסת תאוצה. בחור מההאקרספייס שהמטרה שלו בחיים היא להרוס את טוויטר גרר אותי לנושא. רק שכל פוסט שאכתוב עליו יהיה או טכני מדי או דומה מדי לפוסטים  על מסטודון.

❤️‍🔥 הידעתם? אפשר לחתום דיגיטלית על מסמכים עם תעודות הזהות האירופאיות החדשות (וגם דרכונים של מלא ארצות אחרות). יחד עם חבר, שקנה קורא NFC מקצועי בשביל זה, עבדנו יומיים על לייצר חתימות "מוצפנות". מעניין? נורא, אותי. אבל לשאר האנשים זה נישתי וטכני מדי, לא?

❤️‍🔥 מכל מיני סיבות פתאום התעניינתי בריצוף הכובע של אינשטיין. זה ריצוף לא-מחזורי של המישור עם צורה אחת בלבד שהתגלה שנה שעברה. אם זה לא אומר לכם כלום אז הכתבה המצוינת של מכון דוידסון מספרת עליו נהדר. אם אתם רוצים יותר להתעמק, הפוסט של aperiodical מראה כתיבה איכותית מתמטית להמונים מהי. באמת, מה נותר לי להוסיף?

מה עושים במצב הזה? כותבים על מה שהלהיב אתכם.

1. מה שהלהיב אותי בשבועיים האחרונים? סדרת מועדון הרצח של יום חמישי של ריצ'רד אוסמן.

קראתי את כל ארבעת ספרי הסדרה תוך השבוע. השני מביניהם ספר מעולה, השלישי ספר בלשי מושלם בתת ז'אנר ה-Cozy mystery, "ספרות בלשית נינוחה". הלילה כבר אתחיל לקרוא ספר אחד של אוסמן שהוא לא חלק מהסדרה הזאת, We Solve Murders. כי כשמתלהבים יוצאים מפרופורציות ואין לי שום כוונה להתנצל על זה.

ריצ'ארד אוסמן הוא אושיית שעשועונים ופאנלי קומדיה בריטית. לכן, כשהכריז ב-2019, קצת לפני יומולדת 50 שלו, שכתב ספר בלשי הוא קיבל באז אדיר עוד לפני שהספר פורסם. האם יש מקבילה ישראלית לזה? לא יודע, אנחנו תרבות אחרת. אבל אולי אם אדיר מילר יתן הכרזה דומה. אולי.

הוצאות ספרים התחרו במכירה פומבית על הזכות להוציא את הספר – נשבע לכם, בריטניה היא יקום מקביל – ובסוף הוצאת פינגויין שילמה סכום של שבע ספרות על שני הספרים הראשונים.

מועדון הרצח של יום חמישי  מתרחש בבית אבות יוקרתי במחוז קנט בדרום-מזרח אנגליה. גיבוריו הם ארבעה פנסיונרים שלהנאתם מתכנסים כל יום חמישי בשביל לפתור מקרי רצח לא מפוענחים.

במעריב כינו זאת חסמב"ה – גיל הזהב (אפשר גם לאמר שסדרת הטלוויזיה המצויינת, חסמב"ה דור 3, כבר הייתה חסמב"ה – גיל הזהב). אני מעדיף את התיאור, "סוסים איטיים – גיל הזהב". רפרנס לסדרת Slow Horses הבריטית על מרגלים של MI5. ולו בגלל שמנהיגת הפנסיונרים, אליזבת', היא מרגלת בריטית אגדית שמאד מזכירה את לאמב מסוסים איטיים. אבל אולי התיאור "רק רוצחים בבניין – גירסת בית אבות כפרי בריטית" יהיה מדויק יותר?

טוב, אני מקווה שהבנתם לאיפה אתם נכנסים. קומדיה בלשית בריטית נינוחה שבמרכזה פנסיונרים נמרצים. הנה שורה אחת על כל ספר.

📘 ספר 1: מועדון הרצח של יום חמישי. אולי הספר הכי חלש בסדרה, כנראה בגלל שעוד לא מרגישים בו נוח עם הגיבורים.
📘 ספר 2: האיש שמת פעמיים. הספר בו ממש התאהבתי בסדרה. עלילה בלשית מהודקת מהמשפט הראשון ועד האחרון – ליטרלי. דמויות הפנסיונרים קיבלו צורה מהודקת, ופתאום הם מרגישים כמו הסבא-סבתא השניים שלכם, רק עם אקדח.
📘 ספר 3: הכדור שפספס. ספר מושלם לז'אנר שלו. רק שצריך לזכור שקומדיה בלשית נינוחה הוא ז'אנר קליל, אז אל תצפו לעומק של אנה קרנינה. יש שם דמויות חדשות, עלילה נהדרת, טוויסטים, שיאים. עפתי עליו.
📘 ספר 4: השטן האחרון למות. ספר חביב אך פחות טוב מהקודמים. האם מרגישים פה עייפות החומר? או אולי זה בגלל שקראתי את כולם בסמיכות גדולה מדי?

אגב, גם העונות הרביעיות של סוסים איטיים ושל רק רוצחים בבניין הרגישו לי לאות משהו. אז אולי זה עניין של דינמיקה של סדרות כאלו.

העובדה שהגיבורים של אוסמן הם פנסיונרים היא לא סתם גימיק, אלא מנוצלת לצרכי עלילה. סבים וסבתות חמודים מקבלים מידע יותר בקלות, כי מי חושד בהם? הרעים נמסים לידם, כי הם מזכירים להם את הסבתות שלהם. הם יכולים לשבור את החוק בצורה שאתם או אני נעצר בגללה, אבל שוטרים חושביים פעמיים לפני שהם עוצרים אדם בן 80 על איזו שטות.

אוסמן מנצל את זה כדי להטיף על מה חשוב בחיים. מה שחשוב זה חברים טובים לשתות איתם תה, לחלוק איתם עוגה, לשחק סנוקר או לשבת על בירה. מה שחשוב זה זמן לעשות את מה שאתם אוהבים. מירוץ העכברים של המבוגרים? לשנות את העולם? זה הכל שטויות.

אני מאד נהנה מההטפה הזאת כי הגעתי לסיטואציה בה היא מתאימה לי. אני כבר לא צעיר (אבל גם עוד לא זקן). עברתי כמה ארצות, אז חוויותי חברויות חזקות חדשות בגיל מבוגר, אבל גם בדידות פה ושם. מה שאני מחפש כיום זה שקט, וחברים לשבת איתם ולהתווכח בלהט על הנושאים השוליים שמעניינים אותי. בזמן הליכה עם קפה, או בערב עם בירה בפאב.

אוסמן גם מטיף בנושאים שפחות נוח לי איתם. המתת חסד למשל. אבל אני חי עם זה, כי הכל נעשה מנקודת מבט מאד אוהבת אדם. רצון לחסוך סבל. כל רע בספר מקבל את הסיכוי לההיפך לטוב, וברגע שהוא מכיר בטעויותיו, הכל נסלח לו. יש בזה, אגב, שבריר של הפילוסופיה המערבית לצדק. אנחנו מאפשרים לאנשים להשתנות. לאסירים להשתקם. אנשים הם תהליך, לא אובייקט, זה שמישהו היה רע אתמול, לא אומר שהוא רע גם מחר.

נו, מה יוצא הספר הבא??

2. גדלתי עם תרנגולות ויש לי חיבה ביזארית לעופות, כך שיצירת סוגי תרנוגולות בפיקסלארט ישר התיישבה לי על הלב. זה של אמן בשם Neoriceisgood, ויש לו גם קומיקס בסגנון הזה.

3. בפסטיבל סאונדטראק 2024 בסינמטק בסטמבר השנה, הוקרן הסרט שווארמה ביץ' של טיפקס ואורי פינק.  האמת היא שהסרט, אפשר לראות אותו ביוטיוב, הוא וידאו קליפ אחד ארוך לאלבום באותו השם של טיפקס. פינק יצר סיפור קומיקס לכל שיר באלבום, ואת סיפורי הקומיקס האלו הנפישו לפינק.

אני מת על טיפקס וחושב שאורי פינק הוא אוצר לאומי (כתבתי את זה כבר כמה פעמים פה ואמשיך לכתוב עד שיעניקו לו תואר אבירות ישראלי!). אז אשכרה ישבתי וצפיתי בקליפ הארוך הזה ביוטיוב. האם נהניתי? כן. זאת יצירה מאד אורי פינקית ומאד טיפקסית. אבל עם זאת אף אחד מהשירים לא מרגיש כמו קלאסיקה חדשה של טיפקס. הם יותר ריפרור לדברים שהם עשו פעם. ועד כמה שנהניתי מהאלבום, יותר נהניתי מהראיון של קובי מיידן עם קובי אוז ואורי פינק.

4. אחרי שפירסם המלצות ספרי טכנולוגיה ב-2012 וב-2019, יובל דרור חוזר עם חלק ג' של המלצות ספרים למתעניינים בטכנולוגיה. ותקשיבו, כל המלצה מלמילאן.

5. לא, מבצע עגולשון הוא לא ההמשך למבצע סבתא.

6. פינת הטוב בלב היא הסיפור המקסים על איך אדם גרמני התלונן למפתחי המשחק סייברפאנק שהם לא השתמשו בתקן הלא נכון בפתחי הביוב במשחק שלהם.

7. הוכרזו המנצחים לפרס ספר השנה של באנרס אנד נובלס. המנצח הגדול הוא ג'יימס של Percival Everett. אהוב הקהל עם ציון מדהים של 4.52 בגודרידס עם מעל 100 אלף דירוגים. זה סיפור מחדש של הרפתקאות האקלברי פין מסופרות מנקודת מבטו של של העבד ג'ים.