כמה מילים על Enshittification (חרצפניזם)

מילת השנה, 2024, של המילון הלאומי של אוסטרליה היא Enshittification. ב-2023 היא נבחרה כמילת השנה של ה-American Dialect Society. זאת הצלחה מסחררת למונח שקורי דוקטורוב המציא  רק לפני שנתיים, ב-2022.

יש לי היסטוריה ענפה עם דוקטורוב, לפחות מאז 2008. כן, מה ששמעתם. כקורא אדוק של דוקטורוב שמעתי על Enshittification כנראה ימים אחדים לאחר שהמילה הוטבעה. נוצר עול מוסרי, לאור הפירסום הנוכחי, לדבר עליה קצת.

Enshittification, איך נעברת אותה? אולי "חרצפניזם"? היא התדרדרות באיכות שירות, מוצר או פלטפורמה דיגיטלית לאורך זמן. ההגדרה אולי נשמעת מסורבלת, אבל אתם יודעים איך פייסבוק, טוויטר וגוגל הופכים גרועים מיום ליום? זה חרצפניזם קלאסי. אם דוקטורוב צודק אז גם chatGPT יהפך עוד כמה שנים לשירות זוועה, עם פרסומות ותוכן בנאלי מיותר.

אגב, התרגום "חרצפניזם" (חרא צף) קצת מתאים לכוונה המקורית של דוקטורוב. הוא רצה לייצר מילה "שובבה" שתקבל ויראליות.

ב-2018 הייתה לי הרצאה קבועה על ביטקוין שהעברתי בכל אירופה. אחד הדברים שהטפתי היה צמצום השירותים (services). כאדם "זקן" עם נסיון של קרוב ל-20 שנה, כל שירות בו השתמשתי אי פעם, או שדפק אותי באיזשהו שלב, או שעומד לדפוק אותי בקרוב. התלות בשירותים גורמת, *לי*, למתח מיותר. שירות הוא הקלה רגעית שאני משלם עליה אחר כך. אז אני מנסה לצמצם את השירותים בחיי. כמה שיותר להשתמש במוצרים או לעשות דברים לבד.

כן, אני מאמין בחרצפניזם.

[איור מהחברה הזואולוגית של לונדון, 1836. גם הם עברו, לבטח, חרצפניזם. CC0]

חרצפניזם זה פועל יוצא של דינמיקה טבעית. זה תמיד, אני מניח, היה ככה ותמיד, אני חושב, יהיה ככה. ההבדל הגדול הוא שכיום אנחנו תלויים עד עמקי נשמתנו בעשרות שירותים, בעוד שפעם זה הצטמצם לבנק וזהו – וגם זה לא אם בחרתם לשמור דולרים או מטילי זהב מתחת לבלטה.

מאמר של הפורום העולמי לכלכלה ב-2016 סיכם איך יראו החיים בשנת 2030 במשפט:

"כלום לא יהיה שייך לכם (כי הכל יהיה שירותים) – ואתם תהיו מאושרים".

משפט שמראה ניתוק בין מטרות חלק מראשי הפורום, שלא רואים את הבעיה ביחסים תלותיים עם שירותים, לבין הרבה מהאנשים ה"פשוטים", כמוני, שמבחינתם החזון הזה הוא דיסטופיה.

משפט ששמעתי פעם שאל, מה היום הכי טוב בדמוקרטיה? תשובה – היום הראשון שלה.  ביום הראשון כולם אופטימיים ומלאי תחושת חופש. אפשר לעשות דברים אדירים. אבל אז המערכת גדלה ומסתעפת, ובאיזשהו שלב אולי קצת מאבדת את הפואנטה עם עודף חוקים שחונקים את האזרחים.

קחו למשל מיסים בפולין מול גרמניה (שם עבדתי רוב חיי הבוגרים). בגרמניה היחידים שעושים מיסים בלי רו"ח הם כאלה שעשו "דוקטורט" בנושא, וגם זה רק אם מדובר במיסים אישיים. ברגע שזה עובר לתחום העוסק מורשה או חלילה , החברה בע"מ, המיסים בגרמניה כל כך מסועפים שרק מומחה לנושא יבין זאת.

בפולין לעומת זאת אפשר לעשות מיסים לכל דבר בכמה דקות, בגלל שיש מעט חוקים והם מאד פשוטים. בגרמניה גם יותר קל לשלם מעט מיסים אם משחקים את המשחק שהמערכת דורשת. בפולין זה מאד קשה.

שאלתי על זה לא מזמן רואת חשבון, פולניה במקור, שבדיוק חזרה לפולין אחרי 25 שנים בארה"ב. היא אמרה, זה זמני, זה ישתנה. חוקי המיסים הפולניים קיימים 45 שנה פחות מזאת הגרמנית או הישראלית, אז הם עדיין פשוטים. תן למערכת עוד 40 שנה והיא תגיע לרמת הסירבול של אחיותיה. כי חוקי מיסים רק נוספים ומסתעפים, כמעט אף פעם לא ההפך.

בעוד שאני מאשים את טבע האנוש בתופעה, דוקטורוב מאשים את הקפיטליזם. זה לא שוק גדול אגב, דוקטורוב מאשים בימינו את הקפיטליזם בכמעט הכל. הוא כתב פעם, נדמה לי, שקפיטליזם היא שיטה מצוינת מוכחת לזמן קצר, אבל רק עכשיו אנחנו רואים את הנזקים של קפיטליזם לטווח הרחוק. את חברות הענק חסרות הרסן, האיילון מאסקים עם השפעה לא הגיונית והמונופולים הענקיים. דוקטורוב מאמין בחרצפיניזם של הקפיטליזם.

דוקטורוב גם מאמין במערכת ומרגיש נוח עם מאבקים משפטיים. הפתרונות שלו הם רגולטריים. כשפייסבוק החלה להתדרדר בתור רשת חברתית, במקום לשפר את עצמה היא בחרה לרכוש רשת חברתית חדשה טובה יותר – אינסטגרם. את זה דוקטורטוב רוצה לאסור. חברות ענק הורגות מתחרים קטנים ולוכדות את הלקוחות כי הן יכולות במשך תקופה ארוכה להציע שירותים בחינם, עד שהתחרות דועכת. גם את זה דוקטורוב רוצה לאסור ברגולציה.

אני לא רואה איך רגולציה יכולה למנוע כאלה דברים בלי ליצור נזק חדש של סרבול פעולה לעסקים קטנים. הפתרונות שלי הם דווקא אישיים.

אני משתמש בהמון self hosted כדי להימנע משירותים. אני נהנה לעשות דברים בעצמי, כולל קניה פיזית בחנויות קלאסיות. גם אם אני כבר בוחר בשירות, זה של ספק קטן. לא תמיד המחיר הכי טוב, אבל בדר"כ השירות הכי אישי ונעים.

אבל אני במצב נדיר בו אני יכול להרשות את זה לעצמי, כי אני נהנה מהדברים האלה. לרוב האנשים זה סיוט, ואין לי פתרון עבורם.

יש משפט מפורסם שמיוחס לאריסטו:

"אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב. מצוינות, אם כן, אינה מעשה, אלא הרגל".

הוא מתאר את האנטי-חרצפיניזם. בגלל שכל כך קשה להימנע מהתדרדרות לאורך זה, אנחנו מעריצים, מאלילים, את יוצאי הדופן שמצליחים בזה. את החומוס של אבו חסן, את הכדורסל של לברון ג'יימס, או העקביות של Chaos Computer Club שכבר 40 שנה מצליחים ליצור תרבות מרדנית של מחשבים.

אבל להכל יש סוף. לפעמים זה לוקח אלפי שנים, אבל זה קורה. גם לדתות וגם לחגים. חרצפניזם הוא עוד דוגמא לכך שזמן שוחק את הכל, ואפילו סלעים נשברים.

[זה שיר שציטטתי כבר פעמיים באתר. אבל אני לא מתנצל! הוא מופלא ואמשיך לצטט אותו עוד הרבה פעמים]