ספרי עיון 2024: לוגיקומיקס – דוקסיאדיס פאפאדימיטריו, פאפאדטוס ודי דונה

[חלק מפרויקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2024. מקום שני]

לוגיקומיקס שיצא ב-2008 הוא קומיקס על מתמטיקה, ספציפית על לוגיקה. הוא נחשב לאחד מספרי הקומיקס הבולטים של המאה הנוכחית עקב השילוב של אמנות מרהיבה ונושא יוצא דופן. אחד הכותבים הוא פאפאדימיטריו. מדען אגדי שכתב את ספר הלימוד Computational Complexity ממנו כולם, כולל עבדכם הנאמן, למדו סיבוכיות חישובית באוניברסיטה.

לעברית הוא תורגם ב-2016 ע"י אמיר צוקרמן, וזה כמעט פלא בעיני שמישהו תירגם ספר קומיקס עבה על לוגיקה לשפת הקודש. מעניין כמה הם מכרו.

אני קניתי אותו, כמעט בטעות, בחנות הספרים הקסומה, כן שמעתם אותי, קסומה, הלפר באלנבי 87. נכנסתי אליה בשביל לקנות בכלל ספר ספציפי לקחת לחו"ל, אבל לוגיקומיקס קרץ לי מהמדף וזה היה פשע נגד האופי שלי לא לקנות אותו.

לוגיקומיקס מספר את ההיסטוריה של הלוגיקה המודרנית מנקודת מבטו של ברטראנד ראסל, מתמטיקה אגדי ממקימי התחום. הוא עושה זאת בעזרת אמנות מרהיבת עין וטכניקת קומיקס מהרמה הגבוהה ביותר. הספר משתמש בכלים כמו מטא-בדיון (סיפור שמדבר על עצמו) ומכניס את הסופרים והאמנים לסיפור עצמו, כדי להראות מה חושבים לוגיקנים כיום על לוגיקה של פעם.

זה לא ממש משנה אם קוראים את לוגיקומיקס ב-2008 או ב-2028. הוא ספר על זמני שאפשר לקרוא כיום או בעוד מאה שנה והוא ישאר כנראה חדשני באותה המידה.

אני מאד ממליץ עליו. למי שאוהבים קומיקס, למי שאוהבים מתמטיקה, למי שאוהבים לוגיקה ולמי שאוהבים סיפורים היסטוריים (גם אם לא מדויקים לגמרי) על דמויות מרתקות.

שאלתי את עצמי פעם, האם עשית טעות שלא הלכת ללמוד לוגיקה? עשיתי דוקטורט במתמטיקה בתחום שנקרא משוואות דיפרנציאליות, אבל לא פעם היה נדמה לי שהתגלגלתי אליו כמעט בטעות, ובעצם הלב והכשרון שלי הוא בלוגיקה.

זאת שאלה שעלתה כמה פעמים במהלך השנים. רק אחרי שקראתי את לוגיקומיקס הגעתי למסקנה שלא – לא עשיתי טעות. לפחות לא בתקופת החיים הזאת.

לו הייתי לומד מתמטיקה בתחילת המאה העשרים כנראה שהייתי מגיע ללוגיקה באופן טבעי. השאלות שמועלות שם חופפות לאופי שלי, והמתמטיקה שנוצרה שם היא מהסוג שאני יוצר. אבל אנחנו לא נמצאים בתחילת המאה העשרים; שאלות הלוגיקה שמעניינות אחד כמוני כבר הוכחו מזמן. מה שנשאר היום הן דברים אזוטריים יותר; פחות כוס התה שלי.

ב-1939 הגיע המתמטיקאי, הפילוסוף והאושיה ברטראנד ראסל של הספר לוגיקומיקס להרצות באוניברסיטה בארה"ב על לוגיקה והתקבל בידי המון זועם שדרש שיגנה את כניסת ארה"ב למלחמת העולם השניה. ראסל, שמצטייר בקומיקס כג'נטלמן בריטי רגוע, הציע למפגינים להיכנס להרצאה שלו, ושם ניצל את ההזדמנות לספר את סיפור חייו.

אני בכוונה כותב ברטראנד ראסל של לוגיקומיקס כי האירוע הזה לא קרה. לוגיקומיקס הוא ספר שמבוסס על אירועים היסטוריים אבל לא ספר היסטוריה, וחשוב מאד לזכור את זה. בסוף הספר יש רשימה של מה קרה ומה לא, אבל זה נורא מעייף לקרוא אותה ולברור את האמת מהבדייה. יותר קל לזכור לא לסמוך על לוגיקומיקס בתור מסמך היסטורי, להינות וללמוד מהסיפור – ומי שרוצה ללמוד על ההיסטוריה שילך לקרוא ביוגרפיה של ראסל או משהו כזה.

בזמן שראסל מספר את סיפור חייו, נפגשים צוות כותבי הספר, שני כותבים, שני אמנים, באתונה המודרנית בשביל לדון בעלילת הספר.

למה היה צריך סיפור בתוך סיפור בשביל לספר את סיפורה של הלוגיקה? אני חושד בשתי סיבות. ראשית, כי ללא פרשנות סיפורה של הלוגיקה מבלבל לחלוטין. הכותבים כאן עשו כמה בחירות אמיצות, בעיקר נסיון לחבר את העיסוק בלוגיקה לשגעון – והם הרגישו צורך לשים אותם בפרופורציה בעזרת סיפור המסגרת.

אבל הסיבה השניה היא שסיפור המסגרת מכיל את האמנות הכי מרהיבה בספר. זה הגיוני למדי, כי בשביל לצייר את נופי אתונה המודרנית האמנים היו צריכים פשוט לטפס על הגבעה הקרובה לסטודיו ולהסתכל, בעוד שלצייר את אנגליה של לפני מאה שנה הם היו צריכים להתבסס על תמונות ודמיון. לא סתם תמונת הכריכה של הספר לקוחה מסיפור המסגרת.

לאור האהבה שלי ללוגיקה, קומיקס וההתלהבות מהספר, נשאלת השאלה, למה הוא רק במקום השני בספרי השנה? התשובה היא שהוא לא באמת מדבר על לוגיקה, אלא יותר מדבר סביבה. אני לא מאמין שאנשים ילמדו באמת לוגיקה מהספר. מקסימום יקבל התלהבות לנושא שיובילו אותם למסע חיפוש עצמי.

יש ספרי מדע פופולרי על מתמטיקה שאני מרגיש שממש אפשר ללמוד מהם. סודות ההצפנה של סיימון סינג או How not to be wrong של ג'ורדן אלנברג (יש באתר ביקורת על Shape שלו שקצת פחות מוצלח). מלוגיקומיקס לא לומדים מתמטיקה, אבל כן לומדים על מתמטיקאיים. כן נכנסים  לאחת התקופות הכי דרמטיות במתמטיקה: תחילת המאה ה-20, כשהמתמטיקה ניסתה להפוך למדויקת יותר, ובדרך התהפכו לגמרי היסודות שלה.

[לוגיקומיקס – דוקסיאדיס פאפאדימיטריו, פאפאדטוס ודי דונה, 347 עמודי קומיקס, 2008]