בשבחי טקסטים ארוכים על משחקי מחשב

שתיים בלילה. עובר עלי לילה לבן. במקום להתבאס אני מנסה להנות מהשקט. מחפש דברים ארוכים לקרוא. ככה מתחילים רומנים עם אתרים כמו The Digital Antiquarian.

The Digital Antiquarian הוא בלוג על ההיסטוריה של משחקי המחשב. הבלוג נפתח "רק" לפני 15 שנה, אבל הוא כבר שריד לאינטרנט שנעלמה מאז. זאת הייתה תקופה, זקני הקוראים מעל גיל 18 אולי זוכרים, בה במקום לפתוח את הבוקר לראות מי צווח יותר במדיה החברתית, היינו עוברים על קורא ה-RSS לראות על מה התעצבן יובל דרור ואיזה מוזיקה שמע גיאחה.

העברתי כמעט שלושה לילות לבנים עם כתבות ארוכות על ההיסטוריה של משחקי המחשב. התמכרתי. בואו נראה אם אפשר להעביר לכם את ההתרגשות.

The Digital Antiquarian


בפוסט הראשון ב"אנטיקוואר הדיגיטלי" (אנטיקוואר = אספן עתיקות) כתב ג'ימי מאהר בסרקסטיות שלאחר סקירה מדוקדקת של האינטרנט הוא הגיע למסקנה שמה שחסר זה "עוד" בלוג.  היה נדמה שמאהר עוד לא ממש ידע אז מה יהיה נושא הבלוג.

שני פוסטים מאוחר יותר הוא כתב שבדיוק קיבל עותק של הספר "1001 משחקי מחשב שחייבים לשחק לפני שמתים". שהרשומה הראשונה שם, על המשחק The Oregon Trail, גרמה לו "לצלול לחול מחילת הארנב".

חייו של מאהר מאז הוגדרות בעקבות המפגש המקרי עם הספר (שלכשעצמו הוא ספר די גרוע מלא באי דיוקים). הוא התחיל מסע של לשחק בכל המשחקים ההיסטוריים. על כל משחק הוא כותב פוסט ארוך, ולפעמים סדרת פוסטים. הם סוקרים את יצירת המשחק, סיפור הרקע של היוצרים, הקונטקסט התרבותי בו הוא נוצר וההשפעה העתידית שלו.

סדרת כל הסקירות על משחקים באותה השנה מאוגדת לספר דיגיטלי שאפשר להוריד חינם. כי באמת, The Digital Antiquarian מרגיש יותר כמו ספר עיון מאשר בלוג. אפילו שקלתי לדחות את הביקורת הזאת כדי לכלול אותו ברשימת ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי ב-2025.

תתחילו את הקריאה במעבר על תוכן העניינים . הפוסט שהביא לבלוג פירסום לאחרונה הוא על Half-life, איך יצרו את אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים, אז הוא גם נקודת התחלה טובה.

אני? התפרעתי לגמרי! קראתי את עשרת (במספרים: 10) המאמרים על ציוויליזציה, אחד המשחקים האהובים עלי אי פעם שאני מוכן לקרוא עליו גם 100 מאמרים. חרשתי את סדרת המאמרים על הרנסננס של ה-CRPG (משחקי תפקידים למחשב), וכמובן שהגעתי לכתבה על Day of the Tentacle (משחק ההרפתקאות הכי טוב אי פעם) ו-Transport Tycoon (ששרף הרבה שעות בתור ילד).

אחרי שירד עשן ההתלהבות נזכרתי שבעצם יש עוד אתר על ההיסטוריה משחקי מחשב שהוא יותר ספר עיון מאשר בלוג. וזה אולי אפילו אתר יותר שומט לסתות..

The CRPG Addict


The CRPG Addict הוקם ב-2010 כדי שבעל הבלוג (האנונימי) יוכל לעשות משהו עם האובססיה שלו למשחקי תפקידים למחשב. מאז הוא שיחק ביותר מ-543 משחקים בז'אנר.

כן, יש לו עבודה, הוא מורה בקולג', לא, אין לו ילדים, מה שמסביר את עודף הזמן הפנוי, כן, הוא כנראה משחק ומשקיע בבלוג יותר מדי. לא סתם הוא קורא לעצמו "מכור".

הוא משחק בצורה כרונולוגית בכל משחקי התפקידים למחשב מ-1979 ועד שימאס לו. החלום הוא להיות בן האנוש ששיחק בכל משחקי התפקידים למחשב שיצאו אי פעם.

בהתחלה הקצב היה שבשנה אחת הספיק לשחק בכל המשחקים שיצאו באותה השנה. אבל במשחקים של 1992 לקח לו לשחק 3 שנים, ובאלו של 1993 הוא עדיין משחק למרות שעברו כבר שלוש שנים. כלומר, אם הוא אי פעם רוצה להגיע להווה הוא צריך להתחיל לחשוב על לחתוך פינות.

לאמר לכם שקראתי את כל הביקורות על המשחקים המאד אלמוניים שיש שם? לא. קראתי את פוסטי הסיכום של השנים ה"אחרונות". זה של משחקי 1992 הוא מקום טוב להתחיל בו.

בניגוד לבלוג הקודם, שהוא פצצה של מידע מרתק כתוב היטב שאני פשוט נהנה לקרוא, The CRPG Addict מהנה כמעט בקטע של אומנות קונספטואלית. האובססיביות הפדנטית הזאת, של לקחת משימה הרקוליאנית ולרדוף אחריה בהתמדה כבר 15 עשור מקסימה אותי. אפשר לחשוב שגם אני כזה, הרי יש לי בלוג תרבות מוזר כבר 20 שנה כמעט. אבל לא, הבלוג שלי הוא תרפיה. הוא אקלקטיה, לא התמכרות. זאת לא אותה הקטגוריה.

לסיכום
אני גר עכשיו בפולין וזאת פעם ראשונה שאני גר בתרבות שמשחקים היא חלק אינטרגלי ממנה. כי בישראל ברור שזה לא, ובגרמניה אולי קצת יותר, אבל שום דבר לא הכין אותי לפולין.

פולנים משחקים כל הזמן. הייתי בשישי במסיבה בוילה מפוארת על גדת הנהר של אנשים מעונבים מתעשיית הכספים, והם רוב הערב שיחקו. פולנים משחקי משחקי מחשב או קופסא או תפקידים. משחקים הם חלק אינטרגלי מהחיים של כמעט כל גבר פולני שפגשתי, לפחות מעמד ביניים ומעלה.

הזמינו אותי עכשיו לקבוצה שנפגשת בסופ"שים עם חברים למרתון משחקים. הם מנהלים קמפיינים שנמשכים שבועות ופותחים לזה צ'אטים מיוחדים – ואני מדבר על אנשים באמצע שנות ה-30 לחייהם, כן? הם הולכים למוזיאון הארקייד ומשחקים שעות עד שיוצא להם עשן מהעיניים. בכל עיר בפולין, אפילו הקטנות, יש מפגשי גיימרים ומפגשי מפתחי משחקים, בדר"כ אפילו כמה. בקומפלקס בו אני גר עכשיו יש חברה לפיתוח משחקי מחשב. סתם ככה בקטע רנדומלי.

אני בחיים לא הייתי כזה גיימר ובחיים לא אהיה. משחקים זה משהו שאני עושה לבד, והז'אנר הכמעט יחיד שאני נהנה ממנו ליותר מכמה שעות הוא אסטרטגיה על גווניה השונים. עם אנשים אני אוהב לדבר, לחשוב ולהתווכח. פחות לשחק.

אבל אני גם אדם שחי בתוך תרבות והיא זולגת אלי. לכן יש הרבה יותר תכנים באתר כיום על משחקים מאשר פעם.