לפני הרבה שנים הייתי מנוי על עיתון הילדים אותיות. בכל שבועיים הייתי רץ הביתה בימי שני ישר אחרי שירדתי מההסעה מבית הספר, זורק את התיק על יד הדלת וצועק לחלל הבית, אותיות הגיע? אחר כך הייתי צולל לשעתיים של קריאה, קראתי בעיתון הכל, ממדור החדשות, דרך הסיפורים וביקורות הספרים ועד למדור הבדיחות והתשבצים. (אני עדיין זוכר, למשל, את אותו הגיליון שבו התפרסמה ביקורת על הספר הארי פוטר. אני זוכר איך סיימתי לקרוא את העיתון, ומיד הלכתי לספריה לקחת את הספר)

אחד המדורים האהובים עלי, היה המדור לכתבות של כתבים צעירים. אהבתי לכתוב באותן השנים, אבל לא הייתה לי אמת מידה לאיכויות כתיבה. קראתי הכל וכל הטקסטים נראו לי אז זהים באיכותם. כמעט כל הטקסטים… היה ברור לי שאני לא מסוגל לכתוב בצורה מעניינת שתמשוך קוראים. זו גם הסיבה שמעולם לא ניסיתי להתקבל לעיתון ככתב צעיר.

הרבה שנים עברו מאז, חזרתי לכתוב קצת בלילות חשוכים מול וואדי שומם ועוין כשאני בעמדת השמירה ורק הירח מאיר לי את הדף והפסקתי שוב. חזרתי לכתוב כשהיה לי קשה, והפסקתי כשהעולם האיר את פניו. חזרתי לכתוב בלילות והפסקתי בימים.
לפני חצי שנה חיידק הכתיבה חזר אלי. מצאתי את עצמי כותב המון, משתף מעט חברים ואפילו שולח סיפור קצר לתחרות ואז עלה הרעיון להתחיל לפרסם בצורה מסודרת וייצרתי לעצמי פה בית ליצירה שלי.

אז על מה בכלל אני מתכוון לכתוב? אין לי תשובות ברורות.
על פי המשל המפורסם, האדם הוא כמו עץ. לפעמים הוא משקיע בהעמקת שורש ולפעמים הוא מטפח ומרחיב את ענפיו המצלים. כך גם תחומי העניין של האדם הולכים ומתפתחים. יהיו תקופות שאכתוב קצת יותר על טכנולוגיה, לפעמים אתמקד בעולם שלי. מדי פעם אפרסם סיפור קצר שכתבתי ולעיתים אחלוק את התובנות שלי משיר או מאמר שקראתי.
אבל חוט אחד כן יהיה שזור לכל אורך הכתיבה שלי – היא תהיה שלי. אם גם אתם מאמינים כמוני שהאדם מורכב וזה הודו והדרו. שהשינויים שהאדם עובר, שנקודת מבטו מרשימים לפעמים לא פחות מכל איתני הטבע, אתם מוזמנים להצטרף ולקרוא. (יש אפילו אפשרות להרשם לעדכונים בדוא״ל, חפשו פה בדף)

הכתיבה שלי היא הזמנה, הזמנה לדיון, הזמנה ללמוד אחד מהשני, הזמנה לשנות משהו קטן בעולם שלי ושלכם. ואם הכתיבה תעורר דיונים או תגובות זה יהיה התשלום שיוכיח לי שהכתיבה שלי עשתה משהו בעולם.

״תכתוב בלי תשלום עד שמישהו יציע לך תשלום. אם אף אחד לא מציע תשלום במשך שלוש שנים, אפשר להשתמש בזה כסימן לכך שאולי נועדת להיות חוטב עצים״
– מארק טווין